נברתי עמוק בתחתיות מבוכי הנפש
לא מצאתי כלום כי אין בי כלום
ייללתי כמו צבוע על מר גורלי ואוזלת ידי
חיפשתי בסמטאות חשוכות את נשמתי
מצאתי בכיכר העיר את לבי על המוקד
הם רצו לשרוף אותו עם שלל דגלים
אמרתי להם "עצרו, זה הלב שלי!"
אבל אף-אחד לא התייחס אליי
רצתי מוכה אמוק להציל את לבי
הם דחפו אותי "מה אתה עושה, אתה מפריע"
"אבל למה לשרוף לב אם אפשר לשרוף מרשמלו?" אמרתי
"זה גם יוצא טעים ואכיל,"
הם הביטו בי והסכימו,
ואני אצתי משם נסער עם הלב שלי מדמם בידי
פתחתי את בית החזה בסמטה אפלה והחזרתי את לבי למקומו
ואז חשתי את האהבה שלא חשתי שנים
פתאום נזכרתי בה, וחשתי אהבה אליה
עליתי על הקורקינט ונסעתי ברחובות אליה
הו, אהובתי,
הלו לא תגידי לא ללב אוהב
אבל היא אמרה לא
הייתי עצוב מאוד,
הלב כאב לי
חזרתי לכיכר העיר וביקשתי לעלות את לבי על המוקד
המארגנים לא רצו, הם אמרו שמרשמלו עכשיו יותר הולך
"אני נתתי לכם את הרעיון, ואני מבטל אותו!"
הכרזתי באידיוטיות גמורה
הם צחקו ואמרו - "לך, לך, יא אהבל,"
אם היא לא רוצה את אהבתי, אז לשם מה לי לב
הוצאתי אותו בעצמי ושרפתי אותו על המזבח
איש לא יגיד לי שעליי לסבול ב-של אהבתי
זה לא פייר, לא הוגן, וככה לא מתנהגים
עכשיו אנשים מתלחשים מאחורי גבי,
אומרים שאין לי רגשות. |