עם אוזן אחד הוא מסתובב והוא פסיכי על כל הראש.
היא אמרה לו - אתה לא הראשון ולא האחרון שאנס אותי,
והוא לא הבין.
הוא רק החטיף לה סטירה ויצא לגנים הציבוריים לשרת את הלקוחות
שלו.
השמיים היו קודרים, והאבנים היו צהובות,
הוא נתן לה שנתיים לחזור, וכשזה לא קרה, הוא רצח אותה.
זה היה רצח קר ומחושב היטב.
כל החתולים התאספו ללקק את שלולית הדם שלה.
הוא כבר ידע ש-עם אוזן אחד הוא כבר לא יראה אותה,
ולכן פוצץ לעצמו את הראש במכות אגרוף.
זה רק באשמתי, הוא אמר, אבל חייך.
לא היה אכפת לו בשיט.
שיישרפו כל בני העוולה, אני הולך לישון,
ואחרי כן אני אוכל במבה.
כך הוא החליט וכך הוא עשה,
אלא שלפתע התפרצה המפלצת כמו ינשוף מכושף ואכלה לו את האוזן.
ככה הוא איבד את האוזן.
זה לא אכפת לי, הוא אמר, וכולם צחקו.
הוא צחק איתם.
אתם חושבים שזה מצחיק? הוא שאל, ואיש לא העז לצחוק.
נראה אתכם צוחקים עכשיו, הוא אמר, והתיז את ראשם.
גם הראשים צחקו.

זה לא היה יום טוב באותה השבת כשהוא ישב לחלוץ נעליים,
ולא מצא את הגרביים.
איפה הגרביים שלי, הוא צווח, ואף-אחד לא ענה לו.
למה אתם לא עונים, הוא צווח, והם צווחו אתו.
תפסיקו לצווח, הוא תפס בראשו, אבל הם צווחו אתו, צווחו.
הראש שלו נחבט ברהיט וירד דם,
והוא דידה לכיור לשטוף את הדם.
במראה ראה חתך ענק.
יש מצב שנשפך לי המוח, הוא חשב לעצמו וצחק.
זה היה כל-כך מצחיק, עד שזה כבר היה עצוב.
זה מה שקורה כשכורתים ראשים, אמר קול, והוא הסתובב.
הוא ראה אותה המתה מביטה בו עם אצבעות שלופות.
לא, רק לא אצבעות, הוא צעק באימה,
והיא נעצה את האצבעות בתוך בטנו התחתונה.
היא שלפה את המעיים שלו והניחה לו לגסוס על רצפת הפרקט הלבנה.