כשהתעוררתי היום בבוקר הרגשתי את זה בכל הגוף. עשרות שפיריות
הניעו ברכות את כנפיהן בתוכי. הזין שלי עמד, אבל זה היה אחרת.
נמנעתי מלזוז ולא בגלל שחששתי להעיר את זהר. פחדתי שהתנועות
שלי יבריחו את החלום, שהתגלה כמו אייל באחו המעוטר כלניות
באשמורת של בוקר.
זו לא הפעם הראשונה שאני חולם על נשים, אבל תמיד התמונות היו
מטושטשות. החלום הזה עובד בסטודיו הכי מקצועי שיש לפיתוח
חלומות. היא הייתה ג׳ינג׳ית. בהתחלה שיערה אולף, נאסף ונמשך
לאחור, אבל אחר-כך הוא התפרץ וצעק, ארוך ומתולתל.  
פניה היו שקופות ובהירות, משוחות בגווני מרשמלו ומנוקדות
בסוכריות נמשים.
איני זוכר את עיניה, אבל אני יכול להרגיש את משק כנפי השפיריות
שוב.
היא הייתה קטנטונת ותמירה. גם וגם. ראשה הגיע בקושי לחזה שלי,
אבל נדמה לי שכתפינו נשקו זו לזו כשהתחבקנו.
צחקנו המון, אני לא זוכר למה. שכבנו וזה לא דמה לשום דבר שאני
מכיר. זה הרגיש כמו לשקוע בדבש ולהתכסות בענן. היינו מאוהבים
כל כך והחלטנו שזה יהיה הסוד שלנו, שאף אחד לא יפריע את אושר
האחו שלנו.
מיד אחרי שהתעוררתי נזכרתי, שלפני שנים, המכשפה ממושב אבחייל
אמרה לי, שכשאהיה בן ארבעים אתחתן.
אני חושב שזה סימן. אני צריך לנסות לצאת, לנסוע רחוק, לשבת
בפאב בניו-יורק ולחפש אותה. יכול להיות שיש לה מאפייה בפינת
הרחוב, אולי היא מדריכת יוגה, או רופאת ילדים. יכול להיות שאם
אמצא אותה, נחיה את ציור הבית עם הגג האדום.
בינתיים במיטה שלנו, זהר ממשיך לנחור בשנת הדוב שלו.
אני קמתי והתחלתי לשיר בדואט עם אדל. עד שהוא יתעורר אכין לנו
פראנץ' טוסט בחמאה וקינמון ואסחט מיץ מאשכוליות דם.
על הלהבה מהחלום לא אספר לו. עד שאפגוש בה אבקש שתשוב שוב,
אולי אפילו עוד היום בתנומת הצהריים.