חלק א' - תחיית המתים

אנשים שלא יודעים - שואלים. זה טבעי ומקובל ואין צורך
להתבייש.
וכששואלים אותי "מה ולמה יהדות?" אני מסביר בסבלנות שאם בוחנים
את הדברים באופן לוגי, בראש פתוח ובסדר הנכון, מגיעים לכך
ש...
יסוד היהדות הוא קיום המיצוות. וש...
התכלית העיקרית של קיום המיצוות ביהדות היא, זרוז ביאת המשיח.
וש...
האלמנט העיקרי ברעיון של 'ביאת המשיח' הוא, תחיית המתים. ו...
המשמעות הפרקטית של 'תחיית המתים' היא, (1) לא ידועה לאיש  (2)
סוד  (3) עובדים על זה.

כלומר, אין אחד שמסוגל לספק תשובה קוהרנטית שמניחה את הדעת,
לשאלה, מה בדיוק (או אפילו בערך - בקוים כלליים) מבחינה
פרקטית, מבטא הרעיון של "תחיית המתים".
יצא לי לאחרונה להתקל מס' פעמים בדעה (לי אישית היא נראית די
מבוססת) שביאת המשיח היא עניין של "במהרה וממש בקרוב", 300-500
שנה, מקסימום.
אפשר כמובן להתעלם ולדחות את תכנון חציית הגשר לכשנגיע אליו,
אך זה לדעתי יהיה חסר אחריות וחפיפי.
הדבר הבסיסי והראשוני שעל מי שיהדותו חשובה לו, לעשות הוא,
לשאול שאלות ספציפיות שיעזרו להבין את הנושא.

מי יקום לתחיה?
האם רק יהודים מתים חוזרים, או גם גויים?
האם רק מי שהיה נחמד בחייו יקום לתחיה או כ ו ל ם, כולל
חמלניצקי, היטלר והעמלקים?

המתים שחוזרים, האם הם מגיעים אלינו בגיל שבו מתו (מה שעלול
יצור מצבים הלקוחים מתוך סדרות טלוויזיה קומיות, שההורים
חוזרים צעירים יותר מילדיהם)?
האם אלמן או אלמנה שנישאו בשנית, יחזרו אל בני זוגם המקוריים,
או שיסתדרו להם בשלישיות / רביעיות וכו?
ואם כולם כולם כולם יחזרו מעולם המתים, וזה כולל את אברהם,
יצחק ויעקב, שלמה ודוד, אליהו וירמיהו, בת-שבע, דבורה ויעל? אז
איך יחליטו מי הכי הכי חשוב כדי להיות ראש ממשלה, נשיא או רב
ראשי?
האם ישו (במקור יהודי) יחזור?

באיזו נקודה בזמן יתחילו את התחייה? מאדם וחווה? מהאדם הקדמון?
מהכרזת העצמאות?

ואם משה רבנו יחזור, האם משרד הפנים יסכים להנפיק לו הפעם אשרת
כניסה לישראל? הם יהיו חייבים, עפ"י חוק השבות, לא? (איזה
רייטינג מדהים יכול להיות לראיון של ירון לונדון עם מר רבנו,
שמספר על קבלת לוחות הברית ושיחות עם אלוהים).
מה יעשו עם הפושעים שיחזרו? יחזירו אותם לכלא או יתנו להם
להסתובב חופשי? ואז לא מן הנמנע שרוצח יפגוש פתאום באיזה בית
קפה את הנרצח, או אנס יפגוש את הנאנסת. לא מצבים נעימים
במיוחד.
והמתים עצמם, אלה שעתידים לחזור מ"עולם שכולו טוב" - גן עדן -
לעולם שלנו שאיננו ממש כולו טוב, איך יסבירו להם את ההרעה
בתנאים?
לדעתי הם תוך יומיים שלושה מתארגנים לשרוף צמיגים ולחסום
כבישים עם שלטים
יבוטל משיח - לאלתר ובדיעבד!!

ונגיד שפתרנו איכשהו את כל הבעיות, מה אז?
האם מעתה והלאה יהודים יפסיקו למות? הרי לא הגיוני שמשיח החייה
את כולם ואחרי כמה שנים (דור או שניים) כולם ימותו בחזרה.
אבל אם לא מתים יותר, אנשים יפסיקו לחפש מזור למחלות (בשביל
מה?) ואפילו לא ילכו לעבוד. הרי אף אחד לא יצטרך לאכול - רעב
לא הורג יותר.

הכי הרבה אני מקווה שנטאשה, הזונה מאלנבי פינת אחד-העם, תחזור.

ברחה עם הכסף שלי בלי לספק את הסחורה, השר...
אם משיח מחזיר אותה אני תובע לה את הצורה.
אני לא יודע בעצם... אולי יש התיישנות על דברים כאלה?

><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><>

חלק ב' - מדרגות נעות

הקדמה

אם שמתם לב (אם לא, נסו בפעם הבאה), מדרגות נעות, בשעות
הרגועות כשכמעט אין עליהן עולים, כמו גם בשעות העומס של נהירה
מאסיבית לועידה של של אנשים שמנים מאוד, מהירות התנועה שלהן
זהה.
לעומת זאת אם תיקחו סוס ותיתנו לו לרוץ באחו חופשי ומאושר,
מהירותו תהיה שונה, יחסית למהירות של אותו סוס אם תעמיסו על
גבו ועידה של אנשים שמנים מאוד.

הסיבה להבדל בין המדרגות הנעות לבין הסוס היא
74EJ320544GD11-BLGM
זהו מס' קטלוגי של חלק שעשוי פלדה, המצוי בקרביי כל מערכת של
מדרגות נעות ומווסת את מהירות התנועה ללא הבדל משקל, גיל ונטיה
מינית או פוליטית.
לסוסים אין חלק כזה באנטומיה ולכן הם בד"כ קורסים תחת ועידות
של אנשים שמנים מאוד.
את החלק הזה מייצר מפעל בבלגיה, עבור כל מערכות המדרגות הנעות
בעולם.

                                       
הראיון

חברה מסחרית פרסמה מודעות דרושים, בזה הנוסח:

דרושים למשרה מלאה, בעלי נסיון או בלי,
1.פועלי יצור בענף המתכת
2. מנהלי עבודה
3. נהגי משאיות
4. אנשי שיווק ומכירות

שכר, תנאים והטבות, יקבעו בהתאם לכישורי המועמדים, בראיון
שיערך עמם.
המעוניינים, נא להתקשר למנהלת משאבי אנוש הגב' רוחמה שלוק,
לקביעת מועד לראיון.

כיוון שאין לי ניסיון באף לא אחד מן התחומים המוזכרים, התקשרתי
לגב' שלוק וקבעתי ראיון ליום רביעי ב 11:30 לפנה"צ.
כשהגעתי, נוכחתי כי בחדר ההמתנה יושבים ומחכים לתורם כ-12
גברים ונשים.
נרשמתי אצל פקיד הקבלה והתישבתי.
הראיונות נמשכו בסביבות 5 דקות כל אחד ושמתי לב שכל אחד מן
היוצאים מחדרה של הגב' שלוק, אוחז בידו טפסים שמעידים על קבלתו
לעבודה, אך על פניהם מבט של (כך לדעתי) בילבול ואי-הבנה.

תורי להכנס הגיע אחרי כשעת המתנה והוזמנתי ע"י הגב' שלוק
לשבת.
היא ביקשה מעט פרטים על רקע אישי, השכלה, תחומי עניין, משרות
קודמות וכו.
הגב' שלוק הקשיבה לדבריי תוך כדי רישומים ששירבטה על גבי גליון
נייר שלפניה.

"אנחנו מעוניינים בך לתפקיד מנהל עבודה, למשמרות אחה"צ, שישה
ימים בשבוע, בין 2 ל 10 בערב,באולם היצור ביוקנעם", אמרה לי.
שמחתי נורא, ומצאתי תעוזה בנפשי לבקש שתספר לי מעט על החברה.
מה מייצרים? למי מוכרים? מה השכר המוצע? מהן אפשרויות הקידום?

היא הסבירה לי שלצורך העסקתי בחברה, אצא לקורס של שלוש שנים
בתנאי פנימיה, אשר בו, בנוסף ללימודים, יסופקו כל צרכי, כולל
לינה, מזון, ביגוד ופעילות לשעות הפנאי, הכל ע"ח החברה.
"אנחנו גם מבקשים מכל החניכים לנתק את קשריהם הנוכחיים עם
חברים ומשפחה. נסיוננו מורה שקשרים רדודים מסוג זה, נוטים
להוות הסחה מן הריכוז הדרוש לצורך הלימודים בקורס."
עוד הוסיפה, "אני מאד מעריכה את ההתענינות שהבעת במוצר שלנו.
אתה הראשון ששואל ואנחנו מאד גאים במוצרים שלנו", והצביעה על
פריט מתכתי שהיה מונח על השידה לימינה.

הפריט היה מין ברך פלדה (בצורת האות ר'). בכל אחד מהקצוות היתה
טבעת. לאורך הדפנות היו זיזים בצורת משולש שפונים ימינה בחלק
הניצב של ה-ר' וחריצים משולשיים בחלקו האופקי שמאלי של ה-ר'.
היא הושיטה לי את הפריט כדי שאוכל להתבונן בו מקרוב.
הוא היה כבד מעט ממה שתיארתי לעצמי מראיה, חלק ומבריק, ונראה
שהוקדשה תשומת לב רבה לדיוק של כל הפרטים בו.
התרשמתי מאד, ושאלתי מה זה.
הגב' שלוק הסבירה שמוצר הפלדה הזה, הולך להיות חלק המורכב
בתחתית כל מדרגה במערכת של מדרגות נעות ותפקידו לווסת את
מהירות התנועה בהבדלי העומס על המערכת.
"אף אחד מלבדנו לא מייצר את החלק הזה", אמרה, והוסיפה שעד עתה
לא הצליחה החברה למכור ולו פריט אחד מן הסוג שהחזקתי בידי, "אך
אנחנו אופטימיים מאוד. "מאוד!!", הדגישה, "ביחס לעתיד".

"האם זו בעיה שיווקית" שאלתי.
היא נדה בראשה ואמרה "לא, זו לא בעיה של שיווק, אלא שעוד לא
הצלחנו לשכנע מפעלים שמייצרים מדרגות נעות, לבנות מערכות של
מדרגות נעות שתיזדקקנה לפריט שאנו מייצרים. אך אנו מאמינים שלא
רחוק היום בו כל יצרני המדרגות יזדקקו לחלק שעליו גאוותנו."
"מתי אתם מתכוונים להתחיל בהרכבה של המערכת החדשה?", שאלתי.
"עוד לא נקבע תאריך", כך השלוקית, "אך נראה שאנו עומדים להתחיל
ממש ממש בקרוב".

הייתי קצת מבולבל מתשובתה ושאלתי "אם אין מכירות, מה מחזיק את
החברה, העובדים, המפעלים והמשרדים?"
"אוה, אנחנו מסתדרים. קצת תרומות פה, קצת המדינה עוזרת, שם".

"ומה יגרום ליצרני המדרגות הנעות, בעתיד, להזדקק לחלק הזה",
הקשיתי.
"אהה!!" הגיבה השלוקית בתרועת ניצחון, כאילו ציפתה לשאלה
ולהזדמנות להסביר.
"המדרגות הנעות הסטנדרטיות שמוצאים היום בכל קניון ותחת כל עץ
רענן, הולכות בלופ אין סופי. כולן נעות בקו אלכסוני ישר כלפי
מעלה, ואז חוזרות בקו ישר למטה, וחוזר חלילה".
"נכון", אמרתי, תוהה לאן כל זה מוביל. "ואיזה מין מדרגות נעות
אתם רוצים שייצרו?"

"למדרגות החדשניות בהן יורכב החלק שאתה מחזיק בידך כרגע, אין
לופ", הסבירה בעיניים בוהקות. "המדרגות החדשות יטפסו למעלה
בלבד, וככל שירבו חלקי הפלדה שאנו מייצרים, כך יגיעו המדרגות
גבוה יותר ויותר".
" לאן יובילו המדרגות ואיך ירדו חזרה אלה שעלו?" שאלתי.
"אתה לא מבין", התחילה הגב' שלוק לגלות סימנים של חוסר סבלנות,
"המדרגות יובילו למעלה, למעלה, למעלה. ושם למעלה כ"כ טוב ונעים
וכיף, שאף אחד לא ירצה לרדת חזרה".
החלטתי לא להרפות למרות חוסר הסבלנות הניכר של הגב' שלוק
ושאלתי, "אבל מה יש שם למעלה, למעלה, למעלה? מה כ"כ טוב שם
שיגרום למי שהגיע לרצות להשאר ומה יעשו שם אלה שישארו?"

עכשיו כבר הביטה בי השלוקית במבט עוין של מיאוס, כזה השמור
לבורים חסרי דעת, והסבירה בטון דידקטי, "הרי אמרתי לך שעדיין
אין מדרגות חד-כיווניות שדרוש להן החלק שאנו מייצרים, ומכיוון
שכך, אף אדם עוד לא עלה לשם למעלה, למעלה, למעלה. וגם אם מישהו
- תאורטית - היה עולה, הוא היה נשאר שם. אין מדרגות חזרה. אין
כאלה שחוזרים כדי לספר חוויות ממה שקורה שם למעלה, למעלה,
למעלה, הבנת?"

"נכון", התעקשתי, "אבל מה יגרום לאנשים לרצות מלכתחילה לעלות
במדרגות למעלה, למעלה, למעלה, בלי לדעת מה מצפה להם שם?"
"שאלה טובה", אמרה השלוקיה ונדמה היה לי שאני מזהה טון הססני
בקולה.
"אינני יודעת את התשובה. אם תואיל להמתין דקה או שתיים, אשלח
אימייל ליו"ר הדירקטוריון ואשאל אותו."
הנהנתי לאישור והיא אמנם שיגרה הודעה בצרוף (לכאורה) השאלה
ששאלתי.


מפנה בלתי צפוי

חלפו שתי דקות של שתיקה מתוחה ואז נשמע צליל הברווזון המקרקר,
המסמל הודעה נכנסת.
הגב' שלוק הביטה במסך, הפנתה את עיניה אלי ושוב למסך, ואז בלי
להביט בי, אמרה, "שיניתי את דעתי מר פרקש, לצערי אינך מתאים
למלא את המשרה שייעדנו לך. תודה שבאת ושיהיה לך המשך יום
יפה."

מופתע, קמתי מכסאי. מלמלתי "כן, גם לך... יום יפה... המשך
יהיה... גב' שלוק".
יצאתי לרחוב. השמש פרחה, השיטה ברחה וצעדתי לי, מהרהר אודות
הראיון המוזר.

לקירקס

כיוון שלא קיבלתי את המשרה אצל שלוק, החלטתי להצטרף לקירקס
(בתור דובי).
הבנאדם צריך איכשהו להתפרנס, לא?
ואולי - אם יחשבו שאני דוב יהודי - אצא בשליחות לקוטב המערבי.
ברררר.