כמה עובדות הסטוריות בקשר להמנון.
בן גוריון, כבר מלכתחילה צפה בעיתיות עם המילים "נפש יהודי
הומיה", ולכן ביטא הסתייגות מסויימת מאימוץ "התקווה" בתור
ההמנון הלאומי.
אחת מן האפשרויות שהועלו בהתיעצות בינו לבין משה שרת וקדיש
לוז, היתה "המנון מתחלף".
בסיס הרעיון היה, לקבוע שכל שנה, השיר שהגיע למקום הראשון
במצעד הפזמונים העבריים השנתי, עפ"י גלויות המאזינים, ישמש
כהמנון הלאומי למשך השנה הקרובה.
מנהל "קול-ישראל" הראשון, הדר' ישעיהו שפירא, שנדרש להיבטים
המעשיים של ההצעה קבע, שלצורך העניין יש להקים ערוץ שידור נוסף
שיקרא "הגל הקל" וכמו"כ הביע חשש מן האפשרות של מנצחים שונים
במצעדים של הגל הקל לעומת זה של גלי צה"ל, ומה אז?
הדר' יוסף בורג התנגד נחרצות לרעיון אך הסביר שיהיה מוכן לשקול
שוב, אם יותנה שרק פזמונים המבוצעים ע"י זמרים גברים יוכלו
לשמש כהמנונים.
שמעון פרס הסתייג מהרעיון, בטענה ש "מה יהיה אם שיר כמו
ונצואלה אין דומה לה אולה... פם פרם פם פם יבחר, ואז כשישירו
אותו באולימפיאדה כל פעם שספורטאי ישראלי יזכה במדליית זהב, זה
עלול לבלבל את העולם, או, אם שיר של דץ ודצה יהפוך להמנון, זה
יגרום (ובצדק) לאנטישמיות?"

החליטו להקים ועדה שתבחן את ההיבטים...