[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ציפור עט
/
פורטופינו

פיליפ ליטף ברוך ובזהירות את תלתליה של מדוזה, שדיה הענקיים
ממלאים את כל שדה ראייתו. "שומעת?" אמר בפה מלא פטמה לאחר
מציצה תובענית, מנסה לייצר קשר עין בכל זאת, קצת לשווא, זה היה
דגם ציצים מפואר בנוסח מרלין מונרו שהצטיין בפטמה מזדקרת בקצה,
ולמרות שהתענג על לעיסתה כעל לעיסת קלאמרי זכר את חובתו
האבולוציונית. "אני חושב שהגיע זמן ההיפוך".
מ' גנחה בשפתיים פשוקות מחפשת לאן להצמיד אותן כפקועיות ואקום
זעירות, תוך שהיא לוחצת את ראשו כלפי מטה בהתמסרות מלאה,
מתעלמת ממה ששמעה או לא שמעה, סוגרת על ראשו בין רגליה
החלקלקות בתנועה משומנת. "היפוך?", מלמלה, כשהיא שוקעת לאטה
במצולות, תלתליה מתפתלים על החול, רגליה מלופפות בין רגליו של
פיליפ..."אממממיפוךך"... זה נשמע לה מוכר. רחש הגלים הקצוב
במפרץ פורטופינו זמזם שיר רקע במתיקות מערסלת. שבעים שנה שלא
ביקש ממנה להתהפך, והיא זכרה במעומעם בטרם שקעה לגמרי, שהיתה
לכך סיבה.





"איי פאונד מיי לאב אין פורטופינו" שרה דלידה בקול צרוד ונמוך
והפכה לאייקון. חבל כל כך שהתאבדה בגיל חמישים חשבה מדוזה.
איזה בזבוז. גם אני ככל הנראה בת חמישים עכשיו, סקרה בסיפוק את
השתקפות גופה במימי הלגונה, מפריחה נשיקות לאהוב דמיוני מימין
ומשמאל, קורצת ומתרגלת הרמת גבה ימנית. ומה עם האהבה שלי. ימח
שמו פיליפ. הוא חסר לה כאן. היא אהבה לטבול במים הצלולים של
מפרץ פורטופינו, להיצמד ליאכטות הלבנות של אלופי העולם. לשטוף
את גופה הרוטט כג'לטין לבן בצלליות עצי אורן כהים שנצנצו במימי
המזח. למעלה על ההר הזדקר בהוד מגדלור יפהפה שמכר לימונצ'לו
איטלקי בבקבוקים מעוצבים. היא עקבה במבטה אחר שחף לבן שצלל
במהירות ממרפסת המגדלור מטה. נבלה פיליפ. פחדן. גולם קפוא שלא
יופשר לעולם. לא עכשיו ולא עוד 40 אלף שנים. אף פעם לא היה לו
האומץ לקפוץ בעצמו. היא לקחה ממנו את תיבת הזיכרון שלא רצה בה
והותירה אותו חלק חלק, כמו מפשעה של ברבי קן. לפני שנפרדו
דרכיהם נופפה מולו באצבע המורה ואמרה לאט ובהדגשה - לא לבוא
אחריי בגלגול הבא. לא לבוא יותר. לא לבוא. לא. אין. שמעת? אין.
היפוך לא היפוך - אין. היא לקחה את האצבע שלו, טבלה אותה בחור
הכי עמוק שלה ושמה בפיו. כשתרצה לבוא אמרה - ולא תדע מדוע -
תיזכר הלשון שלך בטעם הזה ותדע שאין. אין מרק בשבילך. זה ברור?
ככה בחרת לגלגול הזה. כך אני בוחרת לגלגול הבא. פיליפ השפיל את
עיניו בשתיקה והנהן. בפיו נותרה מליחות חמצמצה. היא הלכה. תיבת
הצדפים הכחולה בידה, ובתוכה נחו (עטופים בסיבי פשתן), מוחו
וזיכרונותיו שלא חפץ בהם.
בעצם, חשבה לעצמה, בדרך הביתה, בשביל מה ובשביל מי אני שומרת
על התיבה הזאת. ומאחר שהיתה פזיזה ומחשבה ומעשה היו בשבילה
כברק ורעם, הניחה אותה לאחר דקותיים על מפתן הספרייה הקרובה
לביתה, וצפתה מרחוק, כאחות משה בשעתו, כיצד בוהה בה הספרן של
אחר הצהריים בחמדנות, פותח את המכסה, מביט ימינה ושמאלה, זורק
את תכולתה לפח המחזור ולוקח את התיבה הריקה לעצמו.




"אחר צהריים של חמדנות" הצהיר פיליפ בעליזות, גרררר.....את
באה?  אני מחכה לך, המתיק בקול מפתה כדבש חמניות... גם נעשה
צילומים. עכשיו ברצינות. יש לי כל כך הרבה מה לתת. אני עמוס!!
גדוש!! מה את אומרת. האמת אני עליך כבר מאתמול. את לא מרגישה?
צחק.
- המממ. התלבטה מדוזה. לא יודעת. למה תמיד מעכשיו לעכשיו.
ולמה צילומים. ולמה ולמה, ולמה לא כמו כולם?
כי אי אפשר כמו כולם. אין מצב. זה אקווריום קטן, לא ים מאופק
לאופק. אין מקום, פשוט אין מקום. ולמה צילומים? בשביל הנצח.
כבר אמרתי לך, המשיך בקול מהפנט, את הכי יפה ברגע שאחרי, כשפני
האבן שלך מתרככים... ולא תמיד תהיי בת שלושים, את יודעת. וככה
אחרי שתזרקי אותי ונהיה רק חברים, היתל בה, יהיו לי תמונות
להיזכר בהן מהרגעים הקסומים הללו..  ואדע שלא בזבזתי את חיי.
וגם? הקשתה מדוזה.
ואת יודעת מה גם.
לא, תגיד.
לא, את.
לא אתה.
לא את.
לא אתה קודם.
הנה אמרתי. אאא.
מחייכת.
אז מה.
מה מה.
אז לבוא?
כן.
טוב יצאתי.
ותיכנסי למים.





איזה בזבוז. חשבה מדוזה. למה הגעתי לכאן בכלל. מה זה הדבר הזה.
מה הם מדברים. איזו שפה זאת. מה הם מזמזמים. למה הם משונים. מי
הם כל הילדים האלה. איך זה שבכל מקום אני לא שייכת? כשאני
בקבוצה בבית אני שייכת לכאן, כשאני כאן אני שייכת לקבוצה מהבית
גידול שלי. איזה משונה זה. מהו היצור הארוך הזה. למה הוא מתקרב
אלי. הו. יש לו עיניים בצבע של טחב. זה יפה קצת. יותר טחב או
יותר ירוקת? למה הוא נועץ בי מבט.
שלום
שלום
מי את, מאיפה את, מה שלומך, מה את עושה כאן?
כן
מה כן, אני לא מכיר אותך, נכון? מחייך בנעימות, עיניים של
פוסידון, את לא מכאן
נכון
נעים מאד אני פוליפ ואת יכולה לקרוא לי פיליפ
היי פיליפ, אני מדוזה, ותעזוב לי את העיניים כבר או שאסמיק
מה קורה מדוזה, זה שלך כל השיערות האלה?
כן
(יותר ירוקת מטחב)
אני יכולה להתכסות בהם ואז לא רואים אותי
(בעצם יותר טחב מירוקת)
נהיה כבר חושך, את רוצה שאלווה אותך לאוטובוס?
לא לא מפיתום זה בסדר תודה
טוב
בטוחה?
כן כן הכול בסדר
אז ביי, תבואי שוב שבוע הבא?
כן, ביי
מהר מהר מהר בלב דופק
חשוך שם ומפחיד שם בתחנה הרחוקה הזאת של האוטובוס גם אין שם
נפש חיה וקצת מסריח
למה הוא אידיוט, למה הוא לא בא אחריי, למה הוא לא התעקש, זה
היה יכול להיות נחמד
מהר מהר מהר
אוי יש פה איש משתין
מהר מהר שיבוא כבר האוטובוס
עכשיו נראה אותו רק בפעם הבאה
אולי אולי אולי
אולי אולי
אולי?
ווואהההההה התרגשות






ווואאאאההה
מזל טוב!!
נולדה לך מדוזה!! אבל עכשיו היא פוליפ, את יודעת, לאט לאט הוא
יהפוך למדוזה.
מה היא אומרת? כלום, בהתחלה הם רק בוכים ומשמיעים ג'יבריש, אל
תדאגי. הנה קחי תחזיקי, תראי איזה יפה. איזה ברור. אצבע בפה,
תיכף ירגע. אופססס, אבל למה בוכה? מוצץ אצבע ובוכה?
אולי תתני לו פטמה?
דומה לך, שתי טיפות מים. בחיי.


https://www.haaretz.co.il/magazine/1.1914273

https://www.youtube.com/watch?v=q9Neuw0Qb3Q







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם יש אלוהים,
אז הוא בטח עייף
כל היום לזיין
כוסיות. כי מי
לא תרצה שאלוהים
יעשה לה ילד?


אליהו (הנביא).
ויש המשך


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/8/18 7:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ציפור עט

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה