שכן שלי חולה מאוד. מחקו לו את רוב המוח, ועיוותו את מה שנשאר
לו מהמוח, כי הוא עשה איזו טעות טיפשית לאיזה טיפש, שהרס לו את
החיים. זה קרה לפני עשרים ומשהו שנה.

גם לי זה קרה, ואני חולה עד היום. אבל אני במצב הרבה יותר טוב
ממנו.

אבא שלי אמר על מישהו שהוא נראה רע. הוא היה נראה טוב, אבל
חלה, מזניח את עצמו, והוא אמר ש"יש לו פצעים בידיים". אני
מסתכל על הפצע שלי ביד וזה לא אכפת לי. יש לי גם צלקות קטנות
בידיים, בגלל זכוכיות וכוויות.

אני אוהב מישהי. רוב הזמן. אני אוהב אותה כבר למעלה מארבע עשרה
שנים. היום הבנתי שכנראה לא אראה אותה יותר. יש סימנים שהיא
עזבה את הארץ.

יש מישהו שלא מבין מה הבעיה. אי-אפשר להסביר לו, הוא לא יבין.
אבל יש קושי בלהיענות לבקשה שלו, ובעצם לכל הבקשות שלו.

אז הוא מתקשר רק כשהוא רוצה משהו. כשרוצים אותו - אין עונה.

אפילו אבא אמר את זה.

לקחו ממני את היכולת להרהר. או להרגיש משהו בכלל. כל מה שאני
מרגיש זה שאני כלוא כמו חיה, בכלא התודעה, ורק המוות ישחרר
אותי. אין לי בעיה למות כמו שאין לי בעיה לחיות. אני לא סומך
על פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, רופאים ומהפנטים
למיניהם. אני לא סומך על המדינה, על כל הרשויות שלה. קשה לי
להאמין שלמישהו אכפת ממני, חוץ מאבא שלי.

אני לא שומע טוב באוזניים, זה קורה לי בקיץ. בחורף זה עובר.

1.8.18

אין מה לראות בטלוויזיה, מלבד סרטי פשע ומוזיקה מזרחית. הקומה
היא קומה אחרונה והשמש על הגג, זה קיץ, עדיין לא חם מאוד אבל
יהיה, המזגן מקולקל, או שיהיה לי שכל לתקן אותו - או שאני אשרף
בחום, כמו בורקס באפייה. פעם היה לי עור לבן, חשבו שאני רוסי,
אני לא רוסי. קיצים רבים בדירה בהם השמש אפתה אותי והשחימה את
עורי. עכשיו יש לי צבע כתום, גם בחורף, אשכנזים חושבים שאני
ערבי. אבל אני שם זין על האשכנזים, עם כל השיטות הממסדיות
שלהם, גסטפו. עלק אוניברסיטה, כאילו 12 שנה של טחינת מוח בבית
הספר לא הספיקו. הייתי תמים, חשבתי שזה חשוב ללמוד, לא יצא מזה
כלום. לא זוכר מה למדתי, רק קרוא וכתוב וחשבון בסיסי וקצת
אנגלית. זה אפשר ללמוד בשלושה חודשים. אפילו דוקטור לומד רק
שבע שנים ואני למדתי 12 ואני סתם שיכור שוטה. לקחתי את הבירות
ושמתי אותן במקרר, אולי אשחק מכונות מזל במחשב על כסף לא אמתי.
אומרים לי גראס לא טוב לך כי יש לך בעיה נפשית, אבל לא אכפת
לי, אני רוצה קנביס ויש אנשים שזה יכול להוריד מהם עשרים טון
של סבל מהגב. אני מאמין שגם לי, מה הרופאים יודעים. זה רופאה
אמרה לי לא טוב לך, אבל כל הממסד האשכנזי שהיא חלק ממנה אמר לי
גם לא טוב לי לשתות. זה באמת לא טוב, הפכתי שוטה, אבל כבר אין
לי שברים בלב מרוב אכזבות שמרסקים לי את הנשמה. צריך להכיר בזה
- החיים הם מדבר, אין בהם כלום, הכול אשליות חוץ מיראת שמיים,
כמו שנאמר - "הכול בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים".

1.5.21