קיץ הקיץ, קץ.
מעבר לים, ירוק עצי יער
אינו דוהה.
פרחי חורש מדברים בשפת
אהבה אל
לבבות נפתחים למרחב חסר
קץ, קיץ הקיץ.
כאן, אש חמה מעלה
שדות חיטה בלהבות,
שורפת עצי פרי אחרונים
שניצבו לזכרון,
מאטה זרימת נחלים
יתומים מאב
ואם,
מייבשת מי אגמים
שנותרו גלמודים
מאחור,
שולחת קרני זעף
להמליח מי תהום,
מחוללת בבארות מים
שמות.
לנו נותרו שמות דוהים
נמוגים
גופנו מתכווץ
קטן
ביד מצטמקת ננסה
לנופף לכדור פורח.
אולי הוא ירד
לאסוף שארית
רוחנו
שתינשא עלי רוחות.
האם עולמנו עובר
לדום
שמא אוזנינו
מתחרשות?
פעם אהבנו את הקיץ
שפתח שערינו אל
החופש הגדול.
ארובות השמים נפתחו
"גשם חם, גשם חם"
צהלנו!
לא ידענו כי זה הגשם
האחרון. |
