נָהוּג לֶחָשׁוּב עַל הַמָּוֶת
כְּעֹל דָּבָר חִיצוֹנִי לַחֲלוּטִין
לֹא יָדוּעַ, מִסְתּוֹרִי.

אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁאָנוּ
יוֹדְעִים הֵיטֵב אֵיךְ זֶה.

וּמָה שֶׁאָנוּ, הַמֵּתִים
מְחַפְּש-ִים כָּעֵת בְּחַיִּים הֵם
אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ לָנוּ בַּמָּוֶת.

שֶׁלָּוָה, אַחְדוּת כּוֹלֶלֶת כָּל
צֶדֶק, הָאֱמֶת... כָּל היפוכם הֲרֵי
נִמְצָא רַק בַּחַיִּים.

הסחות דַּעַת, דְּבָרִים חָמְרִיִּים
שֶׁקָּרִים! קִיּוּם חוֹלֵף..

(וְכָל מַטְּרָתָהּ שֶׁל כָּל
מטאפורה הִיא לְחַסֵּל
אֶת עֲמִידוּתָם הָאֵיתָנָה
שֶׁל האובייקטים)

אָנוּ יוֹדְעִים הֵיטֵב אֵיךְ זֶה
וְאָנוּ מְחַפְּש-ִים אֶת זֶה גַּם
בְּשֵׁינָה, בֵּין שלגים שֶׁל
חֲלוֹמוֹת נִשְׁכָּחִים אָנוּ
חוֹזְרִים הַבַּיְתָה אֶל
ההֲוָיָה הַמְּתוּקָה שֶׁל
הַשָּׁחֹר הַמֻּחְלָט.