הנה משהו שלא מרבים לדבר עליו - הזין היהודי.

מדברים על הראש / מוח היהודי, על הבית היהודי, על הסוכנות
היהודית, על ברוך-מרדכי היהודי, על ארון הספרים היהודי ומנדלי
היהודי שמוכר אותם.
מדברים על כ"ט בנובמבר, על ה' באייר, על ו' בתמוז ועל ח'
בכיסלו. רק ז' יהודי לא עולה על דל שפתיו של איש.
חבל, כי זה לא איזשהו דבר נדיר שבהישג ידם של יחידי סגולה
בלבד. לכל היהודים כמעט יש זין יהודי (זה בסדר, זה לא נאמר
בביקורתיות או מתוך צרות-עין).
בעצם, רק לחצי מהם, אבל החצי השני מורשה להשתמש בו ועושה זאת
להנאתו (חוץ מאורנה בנאי) באופן תדיר.

ביום השמיני לחייו הוא שיחת היום (כאילו מה? באיזה ביצועים הוא
כבר יכול להתפאר אחרי 8 ימים, חוץ מסילון צהבהב, דוך לאוזן של
דוד ראובן?), אבל מהיום התשיעי ואילך, הס מלהזקיר.

תופעה מעניינת שראויה לציון בקשר לזין היהודי, היא נושא השמות
והכינויים.
שני הדברים היחידים בעולם שרבים נמנעים מלהזכירם בשמם המפורש
הם:
1. הזין היהודי ("המה-שמו")
2. אלוהים ("השם")
מה יש להם במשותף?

זוגות (צעירים בעיקר), אוהבים לתת שם או כינוי (לועזי בד"כ)
לזין היהודי (מקס, סטיב, גוליבר, נפוליאון).
לאחרונה, אנחנו עדים לטרנד מרתק של הענקת שם פרטי + שם משפחה,
לזין היהודי (נפתלי בנט, ג'ארד קושנר).