צפיתי בתחרויות מן האולימפיאדה ושמתי לב לתופעה הבולטת, שלכל
המדינות שזכו במדליות זהב, מופיע- במידה זו או אחרת- הצבע
האדום בדגל.
סין, ארה"ב, אנגליה, רוסיה, יפן, צרפת, איטליה, אוסטרליה,
(כולן זוכות תדיר במדליות) ורבות מאד אחרות.
רק למספר מצומצם של מדינות אין אדום בדגל, כמו אפגניסטן, ערב
הסעודית, לוב, פינלנד, יוון וישראל (אף פעם אין מדליות
בשבילן).
אני גם לא מת במיוחד על המגן דוד הזה עם הקוצים והשפיצים
המחודדים.
אם רוצים להנציח את זכרו של דוד המלך על הדגל, היו צריכים לשים
את אחד הדברים שהכי מזוהים איתו, רוגטקה, סנדלים תנכיות או
תמונת פרופיל של בת-שבע. אבל מה פתאום מגן?
באופן כללי, לא הגיע הזמן לעבור ממגננות (מגן דוד אדום, צבא
הגנה לישראל) למתקפה?
אז אולי באמת הגיע הזמן להחליף דגל?

ואם כבר חייבים שיהיו פיצ'יפקעס בדגל, אז לפחות צורות
ידידותיות ומעוגלות ( אפילו צורת הסהר - של אויבינו שרוצים
לכלותינו - כבר יותר נעימה לעין).
אני הייתי ממליץ על דגל עם זוג שדיים עסיסי ולצידן הדבורה
מאיה. זה עגלולי, זה ידידותי, זה סקסי, זה נעים לעין ומעל כל
זאת, זה מייצג באופן נאמן את הרעיון האוטופי של "ארץ זבת חלב
ודבש".

נ.ב.  ההוכחה לחשיבות המופרזת שמייחסים לאיכות (על פני הכמות)
היא הסינים.
הם בכמויותיהם בנו חומה שאפשר לראות מהירח בעין בלתי מזויינת.
לעומת זאת, המשפט המזויין הכי מפורסם בפולקלור שלנו -
האיכותיים, עאלק: "ככה לא בונים חומה".