פגשתי אתמול את ציפורה נפש, שהיא גיסתה החורגת של כוכבה צפון
ובוגרת החוג ללימודי אושפיזאות מולקולרית.
שאלה: לאן אתה הולך?
אמרתי לה שאני חוזר מסיבוב בארים.
אמרה לי: "בא לך שנעשה סיבוב סוכות?
אולי נמצא סוכה נטושה להתאשפז בה קצת ולקיים מצוות חמשת
(כך במסורת העמלקית) המינים?"
הסכמתי בחפץ לב והסברתי לה שקיימת חשיבות הלכתית, אישית
ולאומית ממדרגה ראשונה
שאבדוק את כשרות ובשלות אתרוגיה.
רעיון הבדיקה גרם לה לדיצה גדולה, וזו דיצתה, שמדבקת היתה,
גרמה ללולב שלי שיעלה כפורח.
לקחתי את ידה בידי ושמנו פעמינו מערבה.
הגענו לסוכת השלום ששלומית בנתה ברחוב כובשי-עזה פינת
לוחמי-השריון,
והאזנו יחדיו למונולוג סוחט דמעות של שודדת בנקים.
האווירה שם, משום מה, היתה עכורה.
דבר גרר דבר ויצא שגמרנו (באמצעות האמבולנס) בהדסה הר
הצופים.


מונולוג של שודדת בנקים
(נאמר מחוץ לשעות העבודה ולא לציטוט.)
"אני מרגנית הרמתגנית ואני חובבת שדידת בנקים."