הים לא אותו ים,
ישנה אסדה ויש גופות צבי ים על החוף.
מן הים נפלט חומר רעיל.
ילד מביט אל הים.
מה קרה לים, הוא שואל.
הים לא אותו ים,
אנשים חדרו אל בטן הים,
פגעו בו, והוא הים כאחד האדם,
נפגע ומגיב,
פולט חומר רעיל.
אמו השיבה לו, דמעות בעיניה.
הורסים לנו את הים,
בוא נלך.
צלם נמתח על החול,
גופות של צבי ים סביבם,
והאזרחים הקטנים בטיפשותם שותקים.
הים לא אותו ים,
אי אפשר להיכנס למים,
הים מזוהם.
יום חלף,
שאיבות גז ועוד שאיבות.
הים הפך למזוהם, איבד יציבותו ובטן הים החלה לרעוד,רעידות אדמה
החלו להיות.
בעבר אנשים אהבו את הים,
היום אנשים עבור כסף שכחו לאהוב,
הים נותר עם רעל, אנשים הדירו רגליהם מן  החוף.
פעם היה כיף ללכת אל הים, להשתכשך בין הגלים.
היום הכניסה למי הים אסורה.
על קו החוף נותרו גופות.

אם ובנה צועדים נמהרים,לנוס מן הים,
אך לאן עוד נותר להם ללכת בכדי לכיף.
נותרו עצובים נעדרים תשובה.

כסף קונה את הכל, האזרח הפשוט עבד למנהלים, הם מביטים בו
וצוחקים עליו.
אך יום יבוא  והים ינוע וינקום בפוגעים בו.