יום שרבי מלא לסת על פני מדבר התופת
שמשות בוערות שורפות גם את השפויים לכאורה
ערפלי זהב ממלאים את הרחובות באובך של אבק רותח
אני ממלא פי מים, הצדק ינצח

ילדה כזאת יפה עם קעקוע על המצח,
של דרקון יפני שאוכל את קורבונותיו
היא ממלמלת שהיא לבד ורעבה,
ופיה יבש ממים כי לא שתתה
אני מוזג לה כוס ועוד כוס מבקבוק בירה שחורה,
והיא חושבת שזה קולה וממלמלת בתודה
בירה שחורה זה לחם נוזלי, אבל אולי את רעבה
תאכלי גביע שמנת עם לחם מלא,
אין לי דבר אחר שאני יכול לתת

אוכלת, מלוכלכת, נבונה אבל לא משכילה
טובעת בתוך המדמנה של עצמה
רוצה לישון על השטיח, אבל אני מציע לה מיטה
זה יהיה מתחסד וצבוע להכניס אותה למקלחת כשהיא בקושי מחזיקה את
עצמה

היא אומרת שהיא לא יודעת,
אבל מרגישה שזה לא נכון
הלו לא סתם בטלוויזיה כולם נראים יפים,
ואנשים נחושים הולכים ברחובות

אני אומר לה זו הצגה לטיפשים
הסוד טמון במלכודת והמלכודת טמונה בסוד,
והם סובבים זה את זו בניגודיות קוטבית

אני מעשן במרפסת, הדלקתי לה את המזגן
אני חושב שגם אני תלוש קצת, ובעצם הרבה,
אבל אני מסתדר ולי לא אכפת
אני לא הולך לעשות ממנה מכרה של זהב כמו מר ורטיגו
רק להניח לפניה את הטוב והרע, את החכם והטיפש, את היפה
והמכוער,
ולתת לה לבחור בעצמה
כשהיא תדע היא כבר תדע מה לעשות עם המתנה של הידיעה.