ארגמן תכלת פרוש כמו שטיח על פני המפרץ
את אכלת לו את הראש, והוא כבר לא חי
הוא עקר את לבו מול כל הרוחות הרעות כדי להגן על נשמתו,
רק אלוהים יודע אם הוא יתרגש שוב אי-פעם

הוא היה זרוע נטוע על פני השדה
זבובים משחקים בין האצבעות,
ציפורניים שחורות
הוא היה האימה שמטילה מורא בפי כל בשר ודם
הם ראו בו את עצם קיומה של הבעתה המוחלטת בנפש האדם

הוא שיחק בחלונות בבתי האנשים,
והזיז את תודעתם פיתולים-פיתולים
כאב שהיה צורב כמו אש בבטן -
נשטף באורגזמה לתוך חשכת הנפש

ושם שדים רוקדים, משיקים כוסות, משספים גרונות,
ולא מתים
נופלים אט-אט מחלונות בתים גבוהים
"מתרסקים בחצרות, ואף-פעם לא מתים"

כמו נשיקה שחורה, נשיקת מוות, על מצח ילדה
היא לא תדע מעולם את מה שנעשה (בעבר) לה
היא תשחק בתחלואות כאילו היו פיוני משחק קטנים
היא תשחק בפחדים כאילו היו גפרורים
ואני אשתוק ולא אהיה עוד
לנצח אשתוק, לנצח לא אהיה עוד.