בערבות הנחל הבודדות ביקשתי את שאהבה נפשי
בים של אחדות בוערת פיזרו מהותי לכל רוחות השמיים
מעדתי על קב אחד ועמדתי בלב מדבר גדול מלא מוקשים
לא חמלו על נפשי הכואבת, לא בזמן חסד ולא בזמן זכות,
אלא הלקו בי אלפי מגלבים ששרטו בי כמו חוחי שושנים

עינך זוהרת בחושך של עלטה מוחלטת ולא נראים פנייך
את מסתתרת ממני ב-צל עץ השקדייה ואין מבע בעינייך
השמיים מתכלים לתוך תוכם ואני אובד בתוך נשמת האיניות המוחלטת
אחד-אחד עמדו כולם ועקרו בי פיסה ועוד פיסה
לא לזאת קיוויתי, לא לזאת ציפיתי, כשהסכמתי לבוא אל העולם

בדבר השקר אשר חתום בדם נולדים תינוקים ותינוקות
באשמורת ראשונה ושנייה ושלישית הם מאולפים לשחק את המשחק
זה משחק לא להם, ואין להם יד בו
כולם משחקים את המשחק ומתאמנים לו כאילו הוא אמתי
הוא לא אמתי יותר ממשחק גולות בבוץ

כשאת בוכה אני לא רואה פנייך,
אין בי אלה שכבות על שכבות וקליפות על קליפות
המשחק משוחק היטב למרות שאין בו כלום,
לא מנצחים, לא מפסידים, וטעם רע בפה

על השאלה מדוע קיים המסע לא ניתנה תשובה,
למרות שבוודאי היא קיימת
ייתכן שהיא כה נוראה, התשובה, שעצם אמירתה יכול לטרף דעתו של
אדם
השמיים הם לא שמיים האדמה היא לא אדמה
אני הוא לא אני, ואתה ואת לא אתה ואת
ירוק הוא לא ירוק ואדום הוא לא אדום
דבר לא קיים באמת, אלא באשליה בלבד
לכן אני לא רואה פנייך, לכן אני לא יודע מי את.