מה שאתה אומר אני אמרתי לפני, אבל אתה לא זוכר. אני זוכר
מצוין, אמרת לי שהיא אוהבת אותי, אמרת לי שזה כדאי להתחתן,
אמרת לי שאני אסתדר מצוין. אתה צודק, אמרתי את זה, אני לא יודע
למה. טוב, אתה יודע שזה לא קרה. כאילו, אני שמח על הילדים
מאוד, ואוהב אותם, אבל האישה התגלתה כ-לא טובה בלשון המעטה.
אני לא רוצה להגיד כאן כינויים צורמים. לא יודע, זה היה נראה
טוב לך, אז חשבתי שזה טוב לך, למרות ובשבילי לא הייתי בוחר כך.
כי אולי יכולתי לקחת אישה אחרת, איזה יותר... אני אחסוך מילים,
והייתי חי בשלווה עד היום, ויותר מזה - לתמיד. אתה יודע מה אבא
אומר - זה כמו רולטה רוסית, אתה לא יודע איזו אישה תקבל. מה
זאת אומרת? אתה יכול לחשוב שהיא בסדר גמור, ובאמת, אבל כמה אתה
יכול לבדוק את זה, עשרות שנים? אז אתה בודק שנה, מקסימום
שנתיים, מחליט מה שמחליט, ולא תמיד זו עומדת להיות ההחלטה
הנכונה, אתה מבין? למה? כי אנשים עשויים מרבדים עמוקים מאוד,
ולכן אתה לא יודע מה טמון מתחת לפני השטח. וזה יכול לא להתגלות
אפילו במשך עשר שנים, ופתאום פוף, האישה משתנה לך מול העיניים,
ואתה שואל - מי זו? רק שתמיד היא הייתה כזו ולא שמת לב. בדרך
כלל אנשים סומכים על השיפוט שלהם. וזו טעות, כי לך תדע מי האדם
באמת. למשל, אני מכיר את אבא כל חיי, אבל בעצם אני מרגיש שאני
יודע עליו מעט מאוד. אז מה, לא מתחתנים? אני לא התחתנתי. אבל
חשבתי שזה טוב בשבילך, כי אתה מאמין בנישואים, בית ומשפחה.
לעצמי לא הייתי עושה זאת, אבל בכל טעם שאפשר היה למצוא, לא
משנה, היית מחליט להתחתן, יותר מזה - היית נחוש להתחתן. מה
שנראה לי כמו שטות גמורה, אבל לא מתפקידי לשפוט אנשים. אז
אמרתי אם הוא רוצה להתחתן, כנראה שהוא יודע מה טוב בשבילו.
בשבילי זה לא היה טוב, אבל אנחנו לא אותו בן-האדם. ודווקא בגלל
שיש כל-כך הרבה מוקשים אצל כל-כך הרבה בחורות, אמרתי לך לך
עליה, היא נראית בסדר. אחרי הכול חברה כזאת הייתי רוצה בשבילי
כשהייתי צעיר. ואני מדגיש חברה, כי אני לא הייתי מתחתן. אבל
זוג נשוי הם החבר והחברה הכי טובים זה לזו, לא? ככה אומרים,
ככה זה צריך להיות. אני לא יודע מה היה טמון בך, כן - גם בך,
שאתגלה יותר מאוחר על פני השטח, ואחרי-כן גם אצלה. ככה זה
כשמשיגים מה שרוצים ומרגישים נוח - אז כבר רוצים דברים יותר
עמוקים, יותר גדולים. ואחרי שמשחק הזוג הנשוי מיצא את עצמו,
אתה, ובעיקר היא, שאלתם את עצמכם - אז מה עכשיו? זה הכול? וכן,
זה הכול, למה מה חשבתם שיקרה? אבל הזה הכול הזה לא היה מספיק
לא לך ולא לה, ואז עלו הרגשות, המחשבות, והמניעים האגואיסטים.
אתה אמרת לה - אז צריכה להבין, אין ברירה. והיא אמרה - זה לא
מה שרציתי, זה לא חיים. והיא לא קיבלה את זה שאין ברירה, כי
תכלס יש כנראה ברירה, והיא החליטה לצאת מהדמות שתפרה לעצמה
ולהיות מי שהיא. רק חבל שלא הייתה כזאת קודם, כי אז אפשר היה
לדעת מי ומו. היא מאשימה אותך, אבל היא חשבה שתוכל לשחק בחיים
של נדמה לי כל החיים שלה. ואתה קנית את זה, לא ידעת שהיא משחקת
בנדמה לי. ומתי-שהוא המשחק כבר לא מצא חן בעיניה, אז היא שברה
את הכלים, חשפה את האני האמתי שלה - מה שהיא הייתה צריכה לעשות
מזמן, וכביכול הביעה אכזבה ממך. אבל זו לא אשמתך, הרי אמרת
לעצמך - לא עם האישה הזו התחתנתי, זו מישהי אחרת לגמרי. וזה
מחזיר אותי ל-מה שאמרתי - אף-אחד לא מכיר אף-אחד באמת. ולכן זו
שטות להתחתן. כי מה אתה יודע על הבן-אדם שמולך?