אלון חשב שהלכתי לישון אצל חברה. זה מה שאמא אמרה לו לפני
שנסעה עם אבא ללילה בירושלים. אני ידעתי שהוא מחכה לרגע שבו
הסלון יהיה רק שלו, להזדמנות שהחברים שלו יוכלו לעשות בבית
שלנו את מה שלא יכלו לעשות בבתיהם.
ידעתי שגם שי, שבו הגיתי בו יום ולילה, יגיע. שמו עיטר דפים
שלמים במחברות המהוהות שלי. כתבתי שי אלפי פעמים בעברית,
באנגלית ובערבית בכתב מסולסל וסרגלי. לפעמים הוספתי לבבות
ולפעמים חיברתי את שמו לשמי. אך בכל מקרה, הייתי משחירה את
המילים האסורות בדיו, חורטת בעט על המילים עד שפצעו את הנייר.
בכל פעם שראיתי אותו, מבטו שהיה לעיתים ירקרק ולעיתים תכלכל,
צבע את פניי במסכת סלק. הוא תמיד חייך ואני נסתי, התחבאתי
וקיוויתי שימצא אותי, אבל הוא לא חיפש.  
אחרי אחת עשרה הם הגיעו. קודם שי ואחר כך בועז ואייל. מחדר
החושך המושתק שלי, שמעתי את הקולות הרמים, שהיו צוהלים מידי
לאוזניי:
- "מה יש לאכול?"
- "אלון, יא גרוטאה, תביא משהו"
- "ביסלי?"
- "יא קמצן תביא עוד"
ארונות המטבח נפתחו ונסגרו ומישהו שאל על פותחן. אני שכבתי
בחדר האפל, שהשקיף אלכסונית לסלון. בכותונת שהביאו לי הדודים
מקנדה והייתה עשויה סאטן זרוע ניצנים צבעוניים, נצמדתי לקיר
שהיה צבוע לילך והקשבתי. קפאתי במיטה מהחשש להפסיד במשחק
המחבואים ששיחקתי עם העולם ועם שי. ניסיתי להתמקד בקול שלו,
אבל לא הייתי בטוחה שאני מצליחה להבחין בו בתוך בליל הקולות
הרמים שכוסו ברעם צחוק, שרק נערים בני 16 וחצי יכולים להבריק.
הקולות נערמו זה על זה והתחרו בעוצמתם ובסתמיותם.
- "יאללה, אלון בוא נתחבר לפיראטים ונראה משהו טוב"
- "כן, תביא משהו"
- "משהו משהו"
- "משהו עמוק"
מפתח הדלת ראיתי את אלון ובועז שוקעים בספה הבז'ית שלנו ואת
אייל ושי על הספה הדו מושבית שלצידה. את שי לא יכולתי לראות,
רק את רגל הגי'נס שלו. חששתי לפעור פתח גדול יותר במערת חדרי,
אבל הייתי חייבת לראות אותו. עזבתי את המיטה, פניתי על בהונות
לדלת והתיישבתי על רצפת השומשום הקרה. פניי היו שקועות לכיוון
הפתח, שהיה מואר חלקית במנורה הכעורה שעמדה בסמוך לספה
הגדולה.
- "נו, תמצא כבר משהו"
- "תביא איזה מישהי שווה"
- "כן"!
- "תשאיר!
- "איזה שדיים יש לה"
- "די! תזוז! תן לראות כבר!"
התמונות שעל מסך הטלוויזיה נסתרו מעיני. הקולות שבקעו ממנו היו
בגרמנית שזיהיתי מהביקורים בבית דודתו של אבי.
שי הכניס יד אל מכנסי ה-ליוויס 501 שלו. אייל שישב לצדו הפשיל
את המכנסיים הקצרים שלו ונגע במפתח תחתונים הלבנים.
- "היא כזו מחרמנת. הייתי עושה אותה"
- "כאילו שהייתה נותנת לך"
- "תראה איזה כלי יש לו. זה לא אמיתי"
- "די מפגרים. תשתקו קצת. תנו לראות בשקט"
המכנסיים של אלון ואייל היו שמוטים על הרצפה. מהופנטת ומזועזעת
הסטתי את המבט, רק לא לראות את אלון בלי תחתונים.
מהמסך נשמעו קולות תחנונים ואנחות ייסורים. נשימותיהם הכבדות
של אלון, אייל, בועז ושי ליוו אותם כמקהלת נערים בתפילת יום
ראשון בכנסייה. שי פרם בבהילות את כפתורי הג'ינס שלו ונעמד.
הוא הפשיל תחתוני כותנה כחולים שמהם התגלה הזין שלו שפרץ
קדימה, בהיר וזקוף.  
אחריו נעמדו גם בועז ואלון. הזין של בועז היה כהה ושמן. על של
אלון לא רציתי להסתכל. זכרתי איך הזין של אחי הגדול נראה
מהאמבטיות המשותפות שעשינו בילדותינו. אני לא הבנתי למה לי אין
בולבול. לפעמים, לפני שהלכתי לישון הייתי מדמיינת איך גדל לי
אחד. אלון הבטיח לי שיקרה, אם רק ארצה מספיק ואני רציתי
ופחדתי.
את הזין של אייל, שנשכב בינתיים על הספה, לא הצלחתי כל כך
לראות. ידיו נעו ושפשפו אותו. הוא הזכיר לי את מה שעשיתי בחורף
עם כוס שוקו חם.
ארבעתם נגעו בעצמם ולרגעים נדמה היה לי, שהם מכשפים סביב מדורה
המהלכים קסמים בנחשים התחובים בין רגליהם. לכל אחד מהם הייתה
דרכו לאלף את הנחש, או של הנחש לאלף אותו.  
אחד איגרף את כף ידו סביב הזין בתנועות סיבוביות שהלכו וגברו;
השני עטף את הזין בשתי אצבעות ובוהן זקורה שנעה מעלה ומטה;
השלישי החליף כף יד ימין בשמאל ונדמה היה שהזין שלו מתנפנף
לצדדים;
והיה את שי, שהניע יד בוטחת סביב הזין מעלה מטה בקצב פעימות
לב.
האנחות שבקעו מהמסך נענו באנחות, ובקצב הולך וגובר של ידיים
משדלות זין זקור.
מבלי שרציתי, ידי נעה למקום שממנו לא צמח לי זין. מתחת
לתחתונים רחשה מערבולת וידי ביקשה להשתיקה. שניות אחר כך,
נתחבה אצבע מידי השנייה אל בין שיניי בכדי להשתיק קול שלא
הכרתי.

הראשון שגמר היה אייל. נוזל לבן ניתז על גופו בזילוף עדין. הוא
פתח את פיו ולרגע נדמה היה, שניסה לטעום מארס הנחש שבקע מגופו.
אני חשבתי על הספה שהוא שכוב עליה ונשבעתי שלא אשב עליה יותר
לעולם. הצטערתי ששי לא התחלף עם אייל. אם זה היה קורה לא הייתי
עוזבת את הספה הזו אף פעם.
בזה אחר זה, הנחשים שבין רגליהם הפכו לבקבוקי שמפניה אותם
פקקו. סילונים לבנים קלחו מהזין של אחי, של בועז ושי. לרגע היה
שקט. נשימותיהם לא נשמעו עוד. מהטלוויזיה נשמעו זעקות השבר
ומילים שהיו מוכרות לי מסרטים אחרים: "שנל,  אאח שנל, שנל"!
אחד אחד שבו התחתונים והמכנסיים אל הגוף. בחדר לא נותרו
מכשפים, נחשים ובקבוקי שמפניה. רק אלון, שני החברים שלו ו-שי.
- "בואנה, איזה סרט הבאת".
רגע אחרי, כשהיה מאוחר מידי לקום מהרצפה, שי צעד לכיוון החדר
שלי שהיה סמוך לשירותים. בכותונת סתורה, יד שנוגעת בפתח הסערה
ופני שמש שהחושך הסתיר, ביקשתי לא להיות. שי חלף על פני. אני
חושבת שהוא לא ראה אותי, אבל אני יודעת שאחרי הלילה ההוא לא
הצלחתי עוד להתחבא לו. הוא תמיד ראה אותי במבט שבדרך קסם הפך
את פניי לזיקית.  
כששמעתי את המים בשירותים יורדים, כבר הייתי במיטה ושמיכת
הפיקה המשובצת כיסתה את גופי וראשי.
השלושה נפלטו לביתם, שיכורים מהשמפניה שלא שתו, ואני חלמתי על
נחשים ומערות אפלות.