אסנת אינציגר-אלון / ימי הלילך |
צמאה לרוח ולגשם
שיובילו שינוי בי
רוחות אתמול לא היו
לחינם. מובלת בכוחם
אוגרת זריחות,
פונה אל האור כמקור כוח
ומתחזקת מעצם היותי מוארת.
סחלבים הפיצו ריח
והאירו פינות נידחות.
הזמן מופיע בי, משנה גווניו
כגון שיערי המלבין, מוחא
כפיים ומסמיק בשעריי
ימי הלילך בפתח,
מחלקים סוכריות לכל דיכפין.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|