|
הולכת במדבר
צמאה לרוח ולגשם
שיובילו שינוי בי
רוחות אתמול לא היו
לחינם. מובלת בכוחם
אוגרת זריחות,
פונה אל האור כמקור כוח
ומתחזקת מעצם היותי מוארת.
סחלבים הפיצו ריח
והאירו פינות נידחות.
הזמן מופיע בי, משנה גווניו
כגון שיערי המלבין, מוחא
כפיים ומסמיק בשעריי
ימי הלילך בפתח,
מחלקים סוכריות לכל דיכפין. |
|
|
הוא אדום, אך
מדוע? זאת לא
נדע.
הוא כועס? או
חולה? הוא מזרון
הפלוגה?
ציפורן חודרת עד
אמצע השוק?
מתוך המעיים
יוצא לו תינוק?
אמא ברחה עם חבר
לבגדד?
ואולי סתם קרא
איזה סלוגן
נחמד?
הוי האיש האדום,
האדום שבצד
נחיריך מופנים
אל עינינו לעד
צפונותיך
כמוסות, לא כבוד
תבקש
הוי האיש האדום!
תגיד, יש לך
אש?
זוזו לסטרי, רגע
לפני הצתת
הרייכסטאג |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.