את "סוס אחד נכנס לבר" של גרוסמן היא קראה ברצף. בלי הפסקה.
מההתחלה ועד הסוף. ירדו לה לא מעט דמעות והיו רגעים שדמיינה
עצמה מנפצת צלחות או כוסות בזעם.
כמו כל סופשבוע רביעי, היא לבד. עם עצמה. אורן ירד לצלול באילת
עם החבר'ה שלו. יחד כבר שבעה חודשים וזו לא ממש אהבה. לשאלה
מדוע היא שם אם זה לא מה שכיוונה אליו, היא לא מעיזה לענות
לעצמה.
היא תמיד מאחור או ליד. איכשהו מצליחה לא לדייק רצונות, לא
להשיג, לא באמת להיות מאושרת. היא גם מלבישה וגם מאפרת. רוב
הזמן נמצאת ליד מספרי אחת. היצירתיות שלה שזכתה לתהילה רבה
בבית הספר, בצבא ובלימודים לתואר הראשון, איכשהו לא מצליחה
עכשיו לרגש אותה עצמה. היא עדיין מחכה לפריצת דרך חדשה,
לגילויים משמעותיים.
מלבישה אותם וחולמת שאת עצמה היא מלבישה. יודעת היטב שהיא
יכולה. כשיש אודישנים היא לא ניגשת. כשהיתה בת שבע אמרה
שכשתגדל תהיה שחקנית ובאמת לכל מי שהכיר אותה היה ברור שהיא
תהיה גילה אלמגור של זמנה ושלשם ינותבו חייה. כשפגשה לראשונה
בבנין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב את דניאל, הם התמגנטו בן
רגע. את היום הראשון ללימודים בילו יחד ואפילו עשו אהבה
בשרותים. בערב הוא ישן אצלה והם מצאו דייר שיחליף אותו בדירה
כדי שיוכלו לגור יחד. ההתאהבות הזו הכתיבה להם את השיעורים
שלקחו. היא התאימה את המערכת שלה אליו. המירה משחק לעיצוב
תלבושות ותפאורה. כל מה שנגעה בו קיבל מחמאות אדירות והיא באמת
שמחה. סביב חגים וארועים היתה משתתפת בהפקות ולפחות פעמיים
שלוש בשנה היתה מנחה את הערב או משתתפת במערכון סטודנטים.
האדרנלין של העמידה על הבמה היה מטעין אותה לשבועות רבים. היתה
מתחדשת כל יום ומתמלאת שמחה. בשנה השניה המשפחה שלו היגרה
לקנדה והיא נשארה וסיימה את התואר.
כשהיא לבד ושאלת ה"מה את עושה עם אורן" עולה, היא דואגת להיות
מוסחת. ספרים עושים את זה מצויין עבורה.
כשאורן נכנס הביתה בערב, הוא לא אמר כרגיל את ה"הי בוביק" והיא
הרגישה שמשהו קורה. מבט אחד בעיניים שלו הספיק. הן להבו כמו
שלהבו אלה של דניאל לפני תשע שנים. לא אליה הן לוהבות. אורן
מצא מישהי אחרת. היא לא התפלאה, לא בכתה, לא החסירה פעימה.
חיכתה שיארוז את החפצים שלו וילך.
בזמן שארז נזכרה במה שאמרה מרים בנימיני ברדיו על מזל טלה,
המזל שלה. שעכשיו מסתיימת תקופה מורכבת ומלאת התחבטויות
ומתחילה תקופה של פריצה ועשייה.
משהו שאין לו שם הקים אותה, הוליך את אצבעותיה שיקלידו ביוטיוב
"קברט וליזה מינלי", וילחצו על מקסימום ווליום.
אחר כך מצאה עצמה מתפשטת מול המראה לאט, כמו קים בסינג'ר בתשעה
שבועות וחצי של שכרון חושים. מוציאה את תלבושת הקברט, קובעת
נק' חן כזו של מרילין ומצטרפת לרקוד את Money money. נעמה בת
השבע חייכה אליה חיוך גדול ובעיניה השתקפו הגעגועים. היא רקדה
שוב ושוב. כשאורן בא לשיחת סיכום עם הצ'ימידן שלו, היא היתה
באמצע וניפנפה אותו ב"הכל באמת בסדר. בהצלחה ותודה". אורן הביט
בה מעט נבוך ולעיניו הלוהבות הצטרף גוון של אשמה כשהוא התנפנף
לו. היא רקדה ושרה עם ההשתקפות שלה. כמה התגעגעה לזה. החיוניות
צבעה לה את הלחיים באדום וחיזקה את שרירי ירכיה ושוקיה.
היא הולכת לעשות את זה. כמו הגיבור של גרוסמן, אבל ממש אחרת.
בגדול, בשמחה, ממקום של תשוקה גדולה עם הסטוריה רצופה חוויות
טובות. היא כבר ראתה את עצמה צולחת את האודישנים בשבועיים
הקרובים ויחד איתם היא הולכת למצוא אהבה חדשה. אהבת אמת.