[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אפרת בנור
/
אפשר גם אחרת

ויטוריו עובד שם כבר שבע שנים. תמיד מברך בבוקר טוב והריש
המתגלגלת שלו מעסה את אוזני הדיירים. הוא מכיר אותם היטב. כל
אחד וההרגלים שלו. מי מטפל במכונית כמו שצריך, מוזיקה ותחנת
רדיו מועדפת, מי מדבר בקול רם בטלפון, מי יודע לחנות ברברס
כראוי, סגנון לבוש, בושם, מצב משפחתי. הכל. שוער הבניין. רואה
ואינו נראה.
את כל מה שהוא רוצה להגיד להם, הוא אומר לעצמו בלב.
על  מנשה מדירה שמונה בקומה שנייה, הוא חושב בלי סוף. כמה היה
רוצה להיות כמוהו. הוא עצמו, לא רק שלא השכיל לנהוג באורך רוח,
אלא טעה לגמרי בפרשנות. לא בדק , לא התאמץ באמת ובסופו של דבר
היה בטוח שעשה את הדבר הנכון.
מנשה נוסע שלוש פעמים בשבוע לבקר את אמו בבלינסון ולטפל בה.
המסירות שלו נוגעת ללב. כשהוא מביא אותה אליו הביתה, ויטוריו
רואה כיצד הוא פותח לה את הדלת, איך משלב ידה בידו וכמה סבלנות
הוא מגלה כלפיה. הדרך מהחניה למעלית יכולה לקחת גם עשרים וחמש
דקות. הוא לא מאיץ בה.
היתה פעם שהיא עשתה במכנסיים בדרך לבניין והוא קרב אותה למעקה,
ליטף את שערה ואמר לה לחכות רגע. שהוא כבר חוזר. והוא חזר
לאוטו, הוציא משם שכמייה, ועטף אותה כך שתישמר צניעותה. הביט
בה ואמר לה שהכל בסדר ושהוא אוהב אותה. אמו הפריחה לו נשיקה
באוויר. לפחות ארבע פעמים שמע אותם צוחקים יחד באוטו תוך כדי
עישון סיגריה, שהסתבר שהיתה מה שקוראים צינגלה. צחוק נעים יש
לה.
החיבור הזה ביניהם מרגש את ויטוריו עד דמעות.
פרקינסון יכול ממש לייאש. עם אבא שלו היה קשה במיוחד. בעיקר
בשנים האחרונות. כבר לא יכול היה ללכת כמו אמא של מנשה והוא גם
לא צחק. הפך לזקן מריר ובלתי נסבל מה שגרם לכולם להימנע מקרבה,
שיחה וודאי לא חיבוקים. כמה בורים היו. אילו עשו מאמץ, אילו
היו זוכרים מי נמצא בתוך המעטפת, התלות וחוסר האונים לא היו
משכיחים מאביו את שמחות החיים. ודאי שהיו מצליחים להמתיק מעט
את המרירות שדבקה בו.
אחרי שנתיים קשות ומתישות של בדידות וזעם, כל שביקש אביו היה
למות.  ויטוריו התרצה והבטיח שיעזור לו. העזרה עלתה לו במשרה
ובארבע שנים וחצי בכלא. כשיצא, הציעו לו את העבודה הזו והוא
מייד אמר כן.
הראשון שראה היה מנשה ומאז, הוא מתמלא בתקווה עבור עצמו ועבור
העולם כולו. בכל בוקר מחדש הוא יודע שאפשר גם אחרת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ברור לכם שזו
הכרזת מלחמה!



אדולף


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/7/18 12:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אפרת בנור

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה