איה רוט / נקודה ארכימדית |
שפורש עכשיו עבור שנינו שטיח אספלט
ומדליק מעלינו את האור של השקט
ששייך לאלה שהולכים לאט.
שבלולים ועלים וקורים נוצצים ונוצה מיותמת,
כמה מופלאים הדברים כשהם מופיעים כך לפנינו
במלא לכשעצמיותם
הייתי יכולה לצעוד איתך ככה לנצח
רומסים בצעד מתואם
את כל ההטיות שאינן עכשיו.
כף ידי מכסה את תלתלי ראשך הקטן
כך, מבלי ללחוץ, מבלי למעוך
מבלי לשבור
אני נשענת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|