רָאשִׁית הַנְּעִימָה, אַגָּדַת אַהֲבָה.
הַנְּשִׁיקָה, הַלִּטּוּף, לָהַטָתְּ הַמַּגָּע.
יֵשׁ אֹשֶׁר, יֶשְׁנָהּ תּוּגָה רַכָּה,
וְיֵשׁ מִזְמוֹר מָלֵא בְּתָוֵי נֶחָמָה.

שָׁנִים חוֹלְפוֹת, שָׁנִים בָּאוֹת
אַךְ תָּמִיד יֶשְׁנוֹ אוֹתוֹ חֲלוֹם בַּלֵּב.
בַּיַּחַד לְהִזְדַּקֵּן, לְהִזָּכֵר וְלִצְחֹק.
נְעוּרִים בִּלְתִּי נִשְׁכָּחִים, עֵץ שׁוֹבָב.

נִזְכָּרִים בַּתֹּם בְּנַגִּיהַּ כֹּה אַחֶרֶת.
לְחִישָׁה בַּכָּתֵף בַּתֹּם וְלֹא בַּכַּחַשׁ.
אוֹתָהּ צְבִיטָה קְטַנָּה בַּלֵּב
הַשָּׁקָתָם שֶׁל פִּרְחֵי הַלַּחַשׁ.

קְטִיפָה יָפָה שֶׁל רַקָּפוֹת,
מְרְחָבִים.
בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב מֵעַל הַיָּם מַבִּיטִים,
אֶל הַשָּׁמַיִם דּוֹאָה כַּת עֲגוֹרִים.
תְּחִלָּתָהּ שֶׁל מִנְּגִינַת הָאוֹהֲבִים.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי