יש ימים שהוא שורף זמן
בשאלות, בשירים, בטלוויזיה
בבהייה ברחובות
יש לילות שהוא שורף דקלים
באבוקות, בלהבות, באש,
והדבר הכי טוב היא הסיגריה שאחרי

אבל יש זמן שהוא מנוטרל מנשקו
המנטלי, השכלי, המחשבתי
והוא יושב ומדליק גפרורים עד ש-כל המקל נשרף,
מניח במאפרה, ומדליק גפרור חדש

הייתה מטפסת על הקירות וקוראת לו
כלואה בחדרה, ביתה, ללא אוכל לנשמה
צרבת היה לה מאוכל זה, וגם בעיות עיכול,
והשיניים היו משמיעות קול מוזר של פיצוח כשהיא נשכה בהם,
כאילו היא מפוררת זכוכית

סביב ביתה הייתה שומעת סירנות של מכבי-אש
היא ידעה להבדיל ביניהם לבין סירנות אחרות
ואומרת אולי הוא בסביבה, שורף עץ אורן או דקל,
ומצפה לה
ולמה לא תבוא אליו
ולמה לא יבוא אליה

כי המכשפה במספרה גילחה את כל שיערה, והוא לא היה מזהה אותה
ואפילו אם תבוא אליו עם קעקוע של שמה על מצחה, לא יספור אותה
ככה זה כשהחן פג ממך ילדה, והקסם פג
אין עוד אהבה שאפשר להבעיר כאש.