היום,
אחרי כל השנים,
אני מסתכלת בך
ומנסה להבין,
מה בכלל אהבתי בך,
אז... לפני שנים...
בחוץ אתה יפה,
יופי שמתבלה,
ובפנים הכל עכור...
לכל אורך השנים,
אחרי כל מה שעברתי,
מעולם לא בגדתי בעצמי,
תמיד התמודדתי,
גם כשהסיכויים לטובתי
היו אפסיים,
גם כשאבד לי
היופי החיצוני,
תמיד הייתי
נאמנה לעצמי
ולמילתי!
ואתה,
אפילו לא מסוגל
להביט בעיניי
ולהגיד אמת,
עם כל האנשים סביבך
אתה במערכת של
כדאי ומשתלם...
ואין אדם אחד,
גם לא אתה,
שאתה אוהב באמת.
אז תגיד לי אתה
בשביל מה?
בשביל מה
אדם כמוך
צריך את חברתי?
שהרי אני כולי לב,
רוחניות טהורה,
ואתה כולך צילצולים,
פורקן ותאווה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.