יוֹמְיוֹם אֲנִי מְסַפֵּר לָאֲנָשִׁים דְּבָרִים, פִּסּוֹת
שפָה עַל דְּבָרִים, וְהֵם מְסַפְּרִים לִי גַּם
דְּבָרִים, וְאָנוּ מִדְּבָרִים...וּמְדַבְּרִים, לֹא
יוֹדֵעַ לָמָּה, אֲנִי פָּשׁוּט עוֹשה אֶת זֶה, כִּי
כָּכָה זֶה מֵאָז שֶׁנּוֹלַדְתִּי.
אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים עִם אֲנָשִׁים
כָּל מִינֵי מִלִּים עַל עַצְמָם
וְעַל אֲחֵרִים.
אֲנִי מִזְדַּחֵל בֵּין קְצָווֹת הדיאלוגים
כְּמוֹ שֶׁנָּחָשׁ בֶּטַח מִזְדַּחֵל בֵּין הַקּוֹצִים
הַדּוֹקְרִים שֶׁל הַמִּדְבָּר בְּחִפּוּשׁ
אַחֵר פִּסַּת הוּמוֹר מַבְרִיקָה וּמְטֹהֶרֶת.
מְקוֹרִית. נוֹצֶצֶת. כָּכָה בָּאֶמְצַע הַיּוֹם.
כָּכָה בְּאֶמְצַע שׁוּם-מָקוֹם.
יֵשׁ לִי חוּשׁ לְזֶה, יֵשׁ לִי רַעַל
מְיֻחָד אוֹתוֹ אֲנִי מֵקִיץ מִלְּשׁוֹנִי
בָּרֶגַע הַנִּבְחָר, וְאִם מִישֶׁהוּ שם
לֵב אֲנִי סֻפַּר אֶת הַשְּׁנִיּוֹת עַד
שֶׁהָרַעַל מִתְפּוֹגֵג.
וְאִם אַף אֶחָד לֹא צוֹחֵק
אֲנִי מַמְשִׁיךְ בְּכָל זֹאת
לַדָּבָר...
וְזוֹ הַגְּאוֹנוֹת הַגְּדֻלָּה שֶׁל
הַנָּחָשׁ; בֵּין כֹּה וְכֹה, אַתָּה
תָּמִיד מְחַפֵּש מָה לַעֲשוֹת
עִם הַיָּדַיִם. |