הוא לא ידע היכן הוא נמצא. תודעתו היתה מעורפלת לחלוטין. הוא
ניסה להעלות איזשהו שביב של מחשבה או זכרון בראשו, אבל נתקל
בכלום מוחלט. חושך על פני תהום. כעבור פרק זמן בלתי מוגדר, היה
נדמה לו לפתע שהוא שומע מוסיקה וקולות של אנשים, אבל הוא עדיין
לא הצליח לראות כלום. עדיין חושך מוחלט. ואז הוא פקח מעט את
עיניו, שעד אותו רגע היו עצומות, והחושך התפוגג מעט, אבל הוא
עדיין לא ממש הצליח להבין מה הוא רואה. סתם כתמי צבע שנמסכו
אחד לתוך השני, ללא שום קווי מתאר או פרטים שמתחברים לכדי משהו
מוגדר. ואז הוא שוב שקע בשינה. כעבור מספר דקות, או אולי שעות
(לא היה לו מושג), הוא התעורר שוב. הוא עדיין הרגיש מנותק
מהמציאות והתקשה לחבר מחשבות באופן הגיוני. שוב מוסיקה ברקע,
סוג של צ'ילאאוט ג'אז לטיני או משהו בסגנון, וקולות של אנשים
משוחחים. הפעם הוא הבחין גם בקולות קרקושי כוסות ובקבוקים. הוא
גם הצליח להבחין בתנועה. הוא עדיין לא הצליח לראות פרטים
ברורים, אך הוא דימה לראות תנועה של דמויות, שנעו בקרבתו. ממעט
הפעילות שהמח שלו היה מסוגל להפיק באותה עת, הוא הגיע למסקנה
שהוא כנראה נמצא באיזשהו סוג של מסיבה, למרות שממש לא היה לו
מושג איך הוא הגיע לשם. "מה זה המקום הזה ואיך לעזאזל הגעתי
לכאן?" שאל את עצמו. אך תשובה לא באה. הוא ניסה להיזכר איזה
יום זה או מה הדבר האחרון שעשה, אבל גם בזאת לא נחל הצלחה
מרובה. היה נדמה לו שאולי זה יום שישי, אבל הוא לא היה ממש
בטוח. "ומי כל האנשים האלה?" שאל את עצמו. "אני מכיר מישהו
מהם?" הוא הביט בדמויות וקיווה לזהות אולי איזשהו פרצוף מוכר,
אבל התאורה במקום היתה מעומעמת והראייה שלו היתה מעט מטושטשת,
ככה שהוא לא ממש הצליח להבחין בתווי פנים, והדמויות נותרו
בעיניו כלא יותר מכתמים מעורפלים.

כעבור זמן מה כנראה ששוב נרדם ותודעתו גלשה לאי אילו חלומות.
באחד מהם הוא ראה את עצמו במבט על במעין מסדרון של בית חולים,
כששלושה גברים חסונים מרימים אותו, נושאים אותו ולבסוף מניחים
אותו על מיטה כשהוא שכוב על בטנו. ברגע הבא נעלם מסדרון בית
החולים, והוא לפתע מצא את עצמו מרחף מעל מדשאה ענקית כשחזהו
חשוף ורוח פורעת את שערו החום והארוך (מה שנראה לו קצת מוזר כי
עד כמה שזכר היה לו בכלל שיער קצר). על המדשאה התרוצצו עשרות
גורי כלבים, שחייכו לעומתו וכישכשו בזנבותיהם כשעבר מעליהם.
לבסוף נחת על המדשאה והחל להתגלגל על גבו, כשהגורים קופצים
עליו ומלקקים את פניו ואת גופו. כעבור זמן מה הגורים נעלמו
והוא נותר שוכב לבדו על המדשאה. כך שכב מספר דקות עד שהבחין
לפתע באוטובוס עוצר בתחנה סמוכה, ומבלי שהיה לו מושג למה, הוא
החליט לעלות עליו. כל המושבים באוטובוס היו תפוסים, ולכן נאלץ
לעמוד כשהוא אוחז בעמוד. כך נמשכה לה הנסיעה, כשבכל תחנה עולים
לאוטובוס עוד ועוד אנשים, וכמעט אף אחד לא יורד. מתחנה לתחנה
האוטובוס הלך ונעשה יותר ויותר צפוף, ואנשים החלו ללחוץ אותו
מכל עבר, להתחכך בו וכמעט למחוץ אותו. חלקם מיששו אותו וליטפו
את פניו ואת גופו. הוא פתח את פיו כדי לאמר להם שיחדלו, אך לא
הצליח להשמיע שום הגה. האנשים בתגובה דחפו אצבעות לפיו, והוא
פשוט קפא, ללא יכולת לעשות שום דבר בנדון. כך נמשכה הנסיעה זמן
קצר עד שהאנשים סביבו החלו להתפזר איש איש לדרכו.

ברגע הבא הוא שוב מצא את עצמו במסיבה עם מוסיקת צ'ילאאוט
וקולות של אנשים וקרקושי כוסות. הוא הסיק שכנראה עכשיו הוא ער,
ומה שהיה לפני זה, המסדרון, המדשאה, הכלבים והאוטובוס היו חלום
בלבד. או שאולי בעצם הוא עדיין חולם? בשלב הזה הוא התקשה לקבוע
בודאות. כעבור מספר דקות נדמה היה לו שמוסיקה נחלשת מעט, והדבר
לווה בקול של טפיחה או שתיים על מיקרופון. לפתע נשמע קול של
אדם המדבר באמצעות מיקרופון: "אני שמח שכולכם כאן איתנו. אנחנו
ממש קרובים לרגע השיא של הערב." כמה קריאות התלהבות נשמעו
ברקע. הדובר המשיך: "מי שיקבל את הכבוד הפעם הוא אחד החברים
הותיקים ביותר שלנו. אני בטוח שאין צורך להציג אותו. השם שלו
זה אנטון, אבל אנחנו אוהבים לקרוא לו "הדב מסיביר". קבלו אותו
במחיאות כפיים סוערות!" הקהל המשולהב הגיב במחיאות כפיים
ובקריאות "אווווו" כשברקע הווליום של המוסיקה עולה ובדיוק
מתחיל להתנגן קטע טראנס אנרגטי ואפל. "כנראה שעכשיו המסיבה
מתחילה על באמת" חשב לעצמו, וכעבור רגע שקע בתרדמה ותודעתו
נשאבה לחלומות. בתחילה מצא את עצמו שוב במדשאה עם הגורים
שמלקקים אותו ומכשכשים בזנבותיהם, וכעבור מספר חלומות, מצא את
עצמו בחדר המתנה במוסך, כשהוא מצליח לשמוע אי אילו חלקי משפטים
המגיעים מעבר לדלת. ככל הנראה שיחה בין עובדי המוסך שהיו
עסוקים באותו זמן בטיפול ברכבו. המשפטים ששמע לא בהכרח היו הכי
הגיוניים (וגם מוסיקת הטראנס שהתנגנה ברקע), אבל בסה"כ זה היה
נשמע לו מספיק קרוב, כך שהוא המשיך לחלום את החלום בשלווה מבלי
לפקפק בסיטואציה או במיקום בו החלום מתרחש. באותו רגע ההתרחשות
הרגישה לו מציאותית למדי, כפי שבדרך כלל מרגישים חלומות. היה
נדמה לו שהוא שומע את אחד העובדים מעיר הערה כלשהי בנוגע
לאגזוז. עובד אחר אמר משהו בסגנון "אוקיי, אבל אתה חושב שזה
יכנס?", ועובד נוסף, ספק עם מבטא רוסי, ענה לו "אל תדאג, יהיה
בסדר. רק תוודא שיש מספיק סיכוך. אם זה לא עובד אז תוסיף קצת
שמן." אחרי עוד כמה מונחים טכניים שנזרקו לחלל האויר, ודיון
בנוגע לסוגיה של איפה בדיוק כל אחד מהם צריך לעמוד, נדמה היה
לו שהם סוף סוף מגיעים ביניהם להסכמה באשר לדרך היעילה ביותר
לבצע את הטיפול. הוא אמנם שמח על ההתקדמות, אך במקביל גם חשש
מעט מהחשבון שיוגש לו בסוף. הוא בהחלט קיווה שהם לא הולכים
לדפוק אותו. בכל אופן, כעבור זמן לא רב חדר ההמתנה והמוסך
נעלמו כלא היו, והוא מצא את עצמו שוב מעל המדשאה כשהוא מרחף
באויר. למרות שריחף, היו שם שני גורים שליקקו את פניו וצווארו,
וגם כלב גדול ושעיר שקפץ על גבו וטילטל את גופו מצד לצד. ברקע
מוסיקת הטראנס המשיכה להתנגן במלוא המרץ. לאחר מכן, כנראה
שהמשיך לעוד חלומות שלא ממש זכר. באיזשהו שלב התעורר לרגע,
והיה נדמה לו שהוא נמצא במושב האחורי של מכונית, אבל הוא היה
מטושטש מדי מכדי לקבוע בודאות. מעבר לכך לא זכר עוד כלום.

הדבר הבא שקרה מבחינתו היה שהתעורר במיטתו, כשהוא מעט מבולבל
וראשו כבד. הוא הסיט מבטו לעבר השעון שהיה מונח על השידה ליד
מיטתו. השעון הראה 11:21 בבוקר. "מאוחר" חשב לעצמו. הבזקי
זכרון היבהבו במוחו... אנשים, מוסיקה, כלבים מקפצים, מדשאה
ענקית, מתקן משונה דמוי נדנדה עם כל מיני רצועות, דב מסיביר...
לא היה לו מושג לפשרם של כל אלה, והם גם לא ממש התחברו לכדי
שום דבר עם איזשהי מידה ולו קלה ביותר של הגיון. הוא לחלוטין
לא זכר מתי הלך לישון או מה עשה בערב הקודם. הוא הסיק שככל
הנראה סתם חווה לילה של חלומות הזויים. הוא חשב שהסיבה לכך
היתה שכנראה היה לו חם מדי בלילה, מכיוון שהתכסה בשמיכת פוך
למרות שהלילות החלו להתחמם מעט לאחרונה. תמיד היה קשה לדעת מתי
בדיוק כדאי לעבור לשמיכה דקה יותר בתקופה הזו בשנה. זה גם
בהחלט הסביר את התחושה המיוזעת והדביקה עימה התעורר. "שום דבר
שמקלחת טובה וכוס קפה לא יפתרו" חשב לעצמו, וכך אכן עשה. בימים
שלאחר מכן ניסה להיזכר מה בדיוק היו מעשיו באותו ערב. האם יצא
לאנשהו? או שאולי נשאר בבית וצפה בטלויזיה? הוא לא הצליח
להיזכר, ובסופו של דבר פשוט הניח לעניין ולא חזר להתעסק בו.

מספר חודשים מאוחר יותר, בעודו מנסה להעביר זמן בהפסקת הצהריים
בעבודה, מצא עצמו מעיין ברפרוף בעיתון המקומי. באחד העמודים
בעיתון הופיע מדור הפלילים. היו שם מספר כתבות קצרות למדי
שעסקו בארועים מקומיים בעלי גוון פלילי. אחת הכתבות דיווחה על
כנופיית גמדים מתוחכמת שפעלה ברחבי העיר. בכתבה דווח שחברי
הכנופייה היו פועלים בזוגות שנהגו לעמוד אחד על השני ולהתכסות
במעילי גשם ארוכים, ובכך התחזו לבני-אדם רגילים. לפי הכתבה,
הצליחה המשטרה לעצור כמה מחברי הכנופייה בחודש שעבר, וכעת הם
מועמדים לדין באשמת הונאה. "מעניין" חשב לעצמו, ותפס בשולי הדף
בכדי להפוך אותו. אולם, רגע לפני שהפך את הדף, הוא הבחין לפתע
בכתבה שמשום מה משכה את תשומת ליבו, למרות שלא ממש ידע לאמר
מדוע. זו היתה כתבה קצרה בת מספר שורות שהופיעה בתחתית העמוד,
ושהפצירה בציבור לגלות עירנות עקב חשד לכך שמועדון אגזוזנים
פרוע החל לאחרונה לפעול באיזור, ומאז מטיל חיתתו על התושבים.
הוא קרא את הכתבה, שהיתה אמנם מעט לא שגרתית, אך בסופו של דבר
הסתפק בהרמת גבה בלבד ולא ייחס לעניין חשיבות מיוחדת.