לְכָל אָדָם בְּכָל רֶגַע נִשגָּב שֶׁל חֲבֵרוּת שׁוֹפַעַת אוֹ

הַרְגָּשָׁה שֶׁל אַהֲבַת אֱמֶת יֵשׁ תְּחוּשָׁה, שֶׁל הֲבָנָה

הרוחשת מִתַּחַת לִפְנֵי הַשֶּׁטַח הַפִּיזִי (והמנטאלי...)
שֶׁזֶּה יַעֲבֹר, וּמָה שֶׁיִּישָּׁאֵר מִזֶּה הוּא רַק
זִיכָּרוֹן.

(וּמָה זֶה בִּכְלָל? זִיכָּרוֹן?)

וּבַהַתְחָלָה, בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁל הֲבָנָה, כָּל אָדָם
מִתְכַּחֵשׁ אַךְ בּוֹ בָּעֵת מְנַסָּה לִלְגֹּום אוֹתָהּ
אַתְּ הַהֲבָנָה, אַתְּ הַתְּחוּשָׁה (שֶׁהַכֹּל עוֹבֵר...)
וּבַכָּךְ איכשהו לתפוש אֶת הָרֶגַע.

כְּאִלּוּ אִם יִתְרַכֵּז מַסְפִּיק טוֹב, לַזִּכָּרוֹן
הַזֶּה
לְפָחוֹת זֶה! לֹא יִיכְלֹל בְּתוֹכוֹ אַתְּ אוֹתָהּ
תְּחוּשַׁת פִסְפוּס שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ לַזִּכְרוֹנוֹת
כְּאִלּוּ חוּמָה מֻנַּחַת בֵּינֵךְ לְבֵין הַהֲוָיָה.

לְהִתְנַשֵּׁק,
וּבוֹ בָּעֵת לְהִיזָּכֵר בַּנְּשִׁיקָה.

זֶה מְשחֵק מְסֻוכָּן;
לִחְיוֹת,
וְעִם זֹאת לֹא בָּאֱמֶת לִחְיוֹת מֵעוֹלָם.