לְכֻלָּנוּ יֵשׁ אֶת הַתִּקְוָה הַזֹּאת
הכמיהה, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ
פּוֹגְעִים בְּמִישֶׁהוּ אָנוּ גּוֹאֲלִים
אֶת הַכְּאֵב שֶׁלָּנוּ מִפַּעַם.

מְשַׁחְרְרִים אוֹתוֹ לֶחָפְשִׁי...
כְּאִלּוּ כְּאֵיזֶה הוֹכָחָה לַמַּשֶּׁהוּ
איזשהו נִסָּיוֹן נוֹאָשׁ
קְפִיצָה שֶׁל אֱמוּנָהּ
לְהָבִין אֶת הָרֹעַ
אוֹ, לִהְיוֹת חָלַק מַמְּנוּ
וּבַכָּךְ - לְהָבִיס אוֹתוֹ.

אָנוּ אוּלַי לֹא לַחֲלוּטִין מודעים לְזֶה.
אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע אֶחָד שֶׁל עֲקִיצָה, סִנּוּן
רְכִילוּת, תַּאֲוַת קִנְאָה יוקדת.. שֶׁבִּירַת הַלֵּב!
אָנוּ מַרְגִּישִׁים אֶת זֶה שָׁם.

אֶת הָרועעע...
קוֹרֵא אֵלֵינוּ לַעֲשוֹת
קְפִיצָה שֶׁל אֲמֻנֶּה אֶל עָבָר מָה
שֶׁהָיִינוּ פַּעַם! מָה שֶׁאֲחֵרִים, הָיוּ
בִּשְׁבִילֵנוּ...

היפוך הַתַּפְקִידִים
הַבִּלְתִּי נִמְנַע
שֶׁל הַגּוֹרָל.