כי הזמן עוצר מלכת
ולא נותר כלום
רק רכבת שלא דוהרת
עומדת במקום כמו עקרו לה את המנוע
והנוסעים, אנשים מלפני שתי מאות,
עומדים עם מזוודות
מחכים שאפשר יהיה לנסוע ולהיכנס,
מחכים בכיליון עיניים
אבל הרכבת מזדקנת מול עיניהם,
מאבדת ברגים ומחלידה,
קורסת על כרעייה
דרדרים מתחילים לצמוח על המסילה
שלכת עפה ברוח ומכסה את פסי הברזל
העצים נעים ברוח הנושבת,
כמו מתנגנים לקול הקינה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.