לקחתי את העוזון ויריתי בפרחים.
הלכתי ככה בשדה הפורח הבן-זונה,
וריססתי בקליעים את הפרחים הבני-זונות
ואז ראיתי ילד יושב שפוף ומתפלל לאלוהים
ניגשתי אליו
כיוונתי אליו את העוזון, ודמיינתי את הראש שלו מתפוצץ,
וחשבתי שאני עשוי לעשות את זה
הוא לא התייחס אליי, הוא הביט לשמיים,
הוא ישב שפוף, הוא החזיק לעצמו את הידיים,
והתפלל
ואז הוא שתק
הוא הביט בי
"ילד, איך קוראים לך?"
"פרח"
"בן כמה אתה?"
"חמש"
"אתה רוצה להיות בן שש?"
"כן"
"בסדר"
הסתובבתי והלכתי.

ישבתי על אדן החלון ולא היה לי מצב-רוח
חשבתי אם לקפוץ או לא לקפוץ

ישבתי על אדן החלון והייתי מדוכא
ראיתי את האנשים למטה בגודל של נמלים
המכוניות נראו נורא קטנות
רק אני נראיתי לי גדול
חשבתי שאם אני אקפוץ, אני אהיה קטן,
כי אהיה למטה
החלטתי להישאר גדול,
לא קפצתי.