אני הייתי שמנה וחסרת בטחון כשפגש מבטי בשלך,
המבט הבהיר של שמים כחולים שהכניס בי תחושת הבטחה.
שאולי גם אני כמו אותן בסרטים בזרועותיך אמצא את האור,
וישבנו שעות מדברים על הכל אך את הרגש הותרנו מאחור.
לא העזנו לאמר שרוצים שמותר ושיקרנו שרוצים אחרים,
אך הלב כמו הרגיש והזמן לו עבר, עד שהאחרים כבר לא היו עוד
שקרים.
כך עברו השנים ונפגשנו שנית במבוך של מסע ושל זמן,
שוב אהבתי אותו אך הפעם אמרתי כי הלב כבר הבשיל והיה מוכן.
ואהבתי אותו כי הצליח לבחור בי עוד אז כשלא הייתי שלמה,
לא ראיתי הכל אבל ראיתי את ההוא שאהב אותי עוד אז כשאיש לא
ראה.
וחייתי בשקר, בחרתי להאמין שכמו בסרטים הסוף יהיה טוב,
הוא יבחר בי ובו וידע שבזרועותיי לא נצטרך לנו יותר מלאהוב.
והיום כשהפרידה היא כל מה שנותר מאחור, בזכרון שרחוק בעבר,
כן אהבתי אותו כמו שאיש לא אהב והוא רמס את ליבי הוא שבר.
ואין בי שום חרטה כי הגלד מחכים, מלמד את הלב עוד שיעור,
וכן אהבתי אותו אך לא כמו בסרטים, גם בלעדיו הכל בסדר גמור.