רגע רודף רגע.
היכן הוא
עכשיו?
אולי
אם אמתין לדקת
עתיד
אצליח ללכוד זמן
הווה.
אני כותב 'רגע'
מקווה שיישאר על
הדף
איני יודע לאיזה זמן
הוא שייך -
'לעבר' אומר האל.
'לעתיד' אומרת המוזה.
ואני שולף מראה
חבויה מעורי
להביט בקמט גלוי
שנחשף על
מצחי.

רגע הורג רגע.
הממית מומת בידי
הבא אחריו.
הלאה מזה!
לאן?  
גופי לכוד בגלגל ענק
חסר מעצור.
"עצרו את העולם,
אני רוצה לרדת"
אוזני שומעת פי זועק
הד קולי משיב -
מכאן
משם?
ידי, רגלי, מפרפרות
מנסות להשתחרר -
חופש!
לשווא?
אני מרכיב משקפיים
כהים.
מלאך המוות לא יוכל
להביט בעיני.
ילך הוא כלעומת שבא,
כמו הרגע שמת
עתה.

שעון האורלוגין משמיע
צלצוליו,
סופר ימיי.
שעון הקיר אינו חדל
מלתקתק,
מעיר לילותיי.
דקה אחת מפרידה
בין זה לזה.
רגע של חסד
ורחמים,
מדומים?

הנה הוא ההווה
כוחי אץ אחריו
בין מחוגי שעון
נעים ללא
שליטה.
ואני חודר אל
נבכי מנגנון של
שפת בראשית
לאחוז בו בחוזקה.
אולי הוא בכף
ידי
שמא גופי נטחן
בידיו.