מַבְחִינָה סמנטית, פואמה עָצְמָתִית זְקוּקָה
למושא כָּלְשֶׁהוּ, כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁאָהַבְתְּ וְלֹא אָהֲבָה
אוֹתָךְ חָזְרָה, אוֹ שֶׁחֻקֵּי הַיְּקוּם לֹא אָהֲבוּ אותכם
חֲזָרָה; הַזְּמַן, גּוֹרָל, אוֹ כֹּחוֹת הַנְּשָׁמָה.
אובייקט נאלם כָּלְשֶׁהוּ. כְּמוֹ אֱלֹהִים, כְּמוֹ הַטֶּבַע
רַק אֶל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כמהים כָּל הַמְּשׁוֹרְרִים
אֵלּוּ הֵם דרכיי המאטפורה, אֵלּוּ הֵן שְׁבִילִי
דַּרְכֵי הַחֲשִׁיבָה הָאֱנוֹשִׁיִּים.
הַנְּשָׁמָה זְקוּקָה לְמַשֶּׁהוּ חִיצוֹנִי דַּרְכּוֹ הִיא
תִּתְבַּטֵּא
מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּטְבֵּעַ הַדְּבָרִים, פיקציה עמוסת
חצאי-ניחושים
בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב, וְוּבַמִּקְרֶה הָרַע שֶׁקָּרִים
נוֹאָשִׁים.
אַךְ אֲנִי רוֹצֶה לִכְתֹּב מִלִּים יָפוֹת, וְגַם
אֲמִתִּיּוֹת
אֵינִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמִרְקָמָהּ הַדַּל שֶׁל
אָמָּנוּת
הַמֵּאוֹת הַקּוֹדְמוֹת, שמַּרְגִּישָׁה תָּמִיד מְפֻסְפֶסֶת,
וְהוֹקִיר אֶת האובייקט הָאֶחָד הֲכָנָה שֶׁל קִיּוּמִי
הָאוֹיֵב, הָאַהֲבָה, הָאֱלֹהִים; הַשּ-ָפָה
(כֵּן, אֲנִי פּוֹנָה אלייך בִּלְשׁוֹן זָכָר)
מִמְּךָ אחצוב וְאֵלַיִךְ אֲקַשֵּׁט; הַשּ-ָפָה הַיָּפָה,
דַּרְכִּי הַחֲשִׁיבָה, הו, עַד שֶׁאָמוּת, עַד שֶׁאֶגְוַע
הָאוֹר, אַךְ גַּם הַחֹשֶׁךְ, בְּקִצָּהּ הַמִּנְהָרָה
אֲנִי זוֹכֵר אֶת יְמֵי הָאַהֲבָה, אֵיךְ יָשַׁבְתְּ ועילעלת
בֵּין מַחְזוֹרִי נְשִׁימָתְךָ, נָתַתְּ אֶת כָּל כֻּלְּךָ
לְתוֹךְ דִּמְיוֹנוֹת הַתּוֹדָעָה, לִפְנֵי שֶׁבָּאת
לֹא יָדַעְתִּי שׁוּם דָּבָר! הו הַשּ-ָפָה
תּוֹכִיחַ שפואמה אַחַת מִמְּךָ לֹא תתמצה בָּאַכְזָבָה
תּוֹכִיחַ שֶׁגְּאֻלָּה אֲמִתִּית הִיא בַּגָּדֵר האפשר
בַּסּוֹף הַדַּף הַזֶּה, לְפָחוֹת הַזֶּה, תַּרְאֶה מַשֶּׁהוּ
חָדָשׁ
וּלְאַחֵר הַנְּקֻדָּה הַסּוֹפִית, לֹא תַּחֲזֹר לְעַצְמְךָ,
יותר לעולם. |