שעת צהרים, השמש עם קרנייה החזקות האירה את דירתי השכורה.
עמדתי על יד המרפסת, הבטתי החוצה.
שרידי דשא נותרו בגינתי. חדלתי מהשקייה מרובה.אין מיים במדינה,
עוד חורף עבר לו עם טיפות גשם בודדות.מחירי המיים הרקיעו ואני
משקה את הדשא עם קערת מים מלוכלכים שאריות של מים משטיפת כלי
אוכל. ברור שניתן לעשות שימוש נוסף במי מטבח.הבעיה שאני לא
אוכל הרבה בבית ואין לי מספיק כלים לשטוף. בעבר רק הדשא נראה
לעברי היום האדמה ושרידי דשא מביטים בי בעצבות. הבטתי בדשא של
השכן, הדשא של השכן ירוק יותר. האדמה לא נראת אצלו,רק דשא
ירוק.רוח נשבה,הדשא נע.לפתע ראיתי אותו, מתערטל. נחש,בצבע חום
אפור,זז ביחד עם הדשא.הבטתי כלא מאמין. ליבי החל לפעום
במהירות,נחש צעקתי. נחש.צמרמורת עברה בגופי.הוצאתי את הפלאפון
מהכיס במכנס וחייגתי מאה ושש. בזמן שהמתנתי שנציג יענה לי,
חתולת הרחוב קוברה, זינקה לעברו.הכינוי קוברה ניתן לחתולה
מכיוון שהיא נראת מאוד חזקה וזריזה. קרב החל בין הנחש
לחתולה.הבטתי, נראה היה כאילו קוברה משחקת בנחש. הדשא של השכן
ירוק יותר אך אני מוותר על דשא סינטטי שכזה,עם נחשים ומזיקים
התענוג קטן. |