אני מכתתת את כפותיי
במעלה הסולם הזה.
מידי שלב שנכבש
הוא שואל תשלומים,
הנפרעים מגופי במאומה
כקוץ באליית פירותיי.
בקנאות, הוא עומד
על חריכות עורי
ולא ידע די,
עד אבקש
לסגת מטה.
ואני,
שלא קצתי בדרך,
מנסה באחרונותיי
להתפאר בפניו
בשורת הפסדיי,
שיראה כי גבהו
על שכריי,
ואולי אז-
ירפה את שעריו
ויתיר ממני
לטפס עד מרומיו
חינם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.