היא מספרת לי שהיא בהיריון מההוא,
וזה לא יכול להיות אני, כי הכנסתי לחורים הלא נכונים
שאלתי אותה לאיזה חורים הכנסתי, שתזכיר לי,
והיא אמרה לפה ולתחת, לא לקוס - רק רק דרך הקוס באים ילדים
אמרתי לה - מה את לא יודעת? גם מהפה ומהתחת אפשר להיכנס
להיריון
והיא עשתה כאילו היא מאמינה לי, ואז אמרה בחמלה - אתה ממש רוצה
להיות אבא

אני לא רוצה להיות אבא, אני רוצה להיות אבא של הילד שלה,
כי אני אוהב אותה
אבל היא אמרה שיש כבר אבא אחר, אמתי, והוא לא מתכוון לוותר על
האבהות שלו

אמרתי לה סבבה, לכי איתו, אני נותן לך שלוש שנים, תראי
שתתגרשו
ואז תבואי אליי, אבל אני לא אחכה, אני אהיה כבר עם אחרת,
או שלא. אבל אולי כבר לא יתחשק לי להיות אבא,
או שאולי כן, אבל לא לילד שלך
אז היא אמרה למה אתה מדבר ככה, אתה אכזר אליי,
והיה נראה כאילו היא רוצה לבכות, אבל היא לא בכתה
איפה האיש השמח והחיובי שאני מכירה, היא שאלה
מי אתה ומה עשית לו, היא התבדחה

אבל אני לא צחקתי, אפילו לא חייכתי
הורדתי את הראש והבנתי שבלעדיה אין לי שמחה וחיוביות,
ולכן כשאני מרגיש שהיא נשמטת מידיי אני ככה
אבל לא רציתי להגיד לה את זה, שלא יהיה לה ג'חה
אז היא ראתה שאני שותק ואמרה לא נעים אתך
והלכה
לא ידעתי אם אראה אותה שוב בחזרה
מיששתי את גוש הסרטן שיש לי ברגל, והזכרתי לעצמי שהכול זמני,
בייחוד לי.