אבי מנשק לה את הפצעים ואת הסימנים הכחולים. את השריטות,
התפרים של הצלקות ואומר שהוא אוהב אותה מאוד. אחר כך הוא דואג
לעשות לה חדשים.
מיכל אוהבת אותו. היא אוהבת אותו בגלל שהוא אוהב אותה. ככה.
חזק. עם דם.
קצת חבל לה שזה ליד הילדים. לפני שהם היו זה פחות הפריע. אבל
עכשיו הם רואים והם קצת מבוהלים, למרות שהיא מרגיעה אותם
ואומרת שהכל בסדר, שזה מאהבה.
היופי שלה, היא יודעת, בעוכריה.
הוא אומר שכל מי שרואה אותה רוצה לטרוף אותה והקינאה מעבירה
אותו על דעתו. הוא מדמיין שמטמאים לו אותה ואז הוא פשוט חייב
להרביץ לה. באהבה גדולה הוא מרביץ לה.

קצת אחרי שתמר הגדולה שלהם התחתנה, היא באה הביתה ואמרה:  אתם
רואים את הסימנים האלה, הוא מרביץ לי. אני לא חוזרת אליו יותר.
אני רוצה להישאר פה. איתכם בבית.
אבי אמר לה שהיא מדברת שטויות במיץ ושתחזור אליו תכף ומיד
ושככה גברים אוהבים נשים יפות.
מיכל הביטה בה והנהנה.