פעם כשהיו בתי קולנוע, הייתי הולך לקולנוע
טלוויזיה לא הייתה טלוויזיה, ואינטרנט לא היה
הלכתי והיה איזה סרט עם בראד פיט,
משהו שהוא הרקולס או אכילס, בתקופה של חרבות ומלחמות
הייתי היחיד שקנה כרטיס, בשעות הבוקר המאוחרות
אמר לי מנהל הקולנוע, למה לך,
לא טוב לנו להקרין לאדם אחד, כל הקרנה זו הוצאה
לכן לך לך לארצך, למולדתך, ולבית אביך,
וחזור בשעות שיש אנשים
כמובן שאנו מפצים - תקבל שני סרטים
אמרתי לו זה טוב ויפה,
אבל אני יש לי רעיון אחר
אחזור להקרנה אחד של הסרט הזה,
אבל עם עוד מישהו שאיתי יראה
אמר סבבה
הלכתי הביתה שלי, בלעתי כדור
אמרתי לאחי יש סרט טוב, בוא איתי
הוא הססן, תמיד הססן, בסוף אמר בסדר
העברנו זמן מת והלכנו להקרנה בזמן שנקבעה
"גברת קופאית,
יש לי כרטיס, אבל עשיתי עסקה!"
היא נלחצה, היו הרבה אנשים
"האיש בשער יודע," היא אמרה
האיש בשער ידע כי המנהל זיהה אותי ואמר לו,
ואני ואחי נכנסנו בכרטיס האחד שקניתי בבוקר
אבל מה?
אחי נהנה מאוד מהסרט, והבין אותו לגמרי,
ואני? אני נרדמתי כל הסרט
לפעמים מתעורר, שואל בקול מה היה בינתיים,
מפריע לאנשים
אחי מסביר לי בשקט
אני לא מבין ונרדם
ושוב מתעורר...
ושוב נרדם
בסוף יצאנו אחרי שישנתי כל הסרט,
אבל אחי אמר שהוא נהנה מאוד
גם זה טוב
המנהל זיהה אותי ביציאה,
ולחש לעובד שלו בכניסה -
"זה האיש שמבין עניין שעשיתי אתו עסקה". |