הוא התחלק על הבננה, כלומר החליק, ונפל ישר לזרועות אישה יפה
ונעימה שמנעה ממנו נפילה חזקה. "תודה לך, עלמה חמודה. לא
ציפיתי לאצילות נפש כזאת מ-עובר אורח, כלומר עוברת אורח," הוא
אמר בזמן שהוא סידר את עניבתו. "עשיתי את המעט שיכולתי, עלם
חמד. ומדוע זה, אם מותר לשאול, לא ציפית לכך?" היא הביטה בו
בעיניים ערניות וסקרניות ומלאות חיים, וחיכתה לתשובה, והוא
הרגיש בוש באופיו המלנכולי והכבדות בה הוא שוקל וחושב על
דברים. "פשוט העולם רע ואכזר, עלמתי, לפחות כלפיי, ולכן אני
מצפה תמיד לגרוע מ-כל," הוא אמר. "הו, זו לא דרך טובה לחיות,"
היא נזפה בו כמו בילד קטן, וזה גרם לו לחייך. "אם תצפה לגרוע
מ-כל, יקרה הגרוע מ-כל, האינך יודע? מחשבה יוצרת מציאות. אם
תצפה לטוב, יהיה טוב, כמו שמגיע לך," "ולמה את חושבת שמגיע
לי?" "למה לא?" היא אמרה בפליאה, "לכולם מגיע," "גם לאנשים
רעים?" "בעיקר להם,"

הוא הזמין אותה לכוס קפה בבית קפה פינתי, ושם היא הסבירה לו
בנחת את העקרונות הפשוטים של החיים. "ובסופו של דבר," היא
סיכמה, "הכול מסתכם באהבה," "אלו מילים יפות מאוד ומעוררות
השראה, אבל זה נראה קשה להתנהל בהם במציאות הקשה של חיינו,"
הוא אמר. "לאט-לאט," היא אמרה, "מתאמנים. עד שהאמונות הישנות
על החיים ואיך שהם מתנהלים - מסתלקים, ובמקומם תופסות מקום
האמונות הנכונות, בעלות התועלת," "תודה לך," הוא אמר, "האם
תרשי לי לשלם על הקפה ולשאול אותך שאלה?" "בוודאי," היא אמרה,
"ולא שמתי לב שהלילה כבר ירד," "הוא ירד," הוא אמר, "וזה מוביל
אותי לשאלה שרציתי לשאול - האם את חרמנית הלילה?" "למעשה אני
די חרמנית, והייתי שמחה בזיון קטן וידידותי," "ובכן," הוא אמר,
"אני אשמח לארח אותך בדירתי הצנועה, להראות לך את הנוף המשקיף
להרי האלפים, ולפמפם אותך כאילו אין מחר," "הו," היא אמרה
בהפתעה, "הצעתך מחמיאה לי ואני אקבל אותה בשמחה," "אם כך -
נלך?"

אחרי הזיון הם ישבו במרפסת וצפו להרי האלפים כשהם שותים תה
קמומיל. "חשבתי שתציע לי נישואים," היא אמרה ללא ציניות.
"ומדוע חשבת כך?" הוא שאל. "הרי זה הדבר המתבקש," היא אמרה.
הוא לגם מהתה. "למעשה התכוננתי להציע לך נישואים, אך קינן בי
החשש שלא תסכימי," "אני מציעה לך להציע לי, ואז תמצא את
התשובה, עם חשש או בלי. אחרי הכול חוסר הוודאות קשה יותר
מדחייה," היא אמרה בשלווה. "ובכן," הוא הביט בעיניה ואחז בידה,
"התינשאי לי?" "בוודאי, אהובי," היא אמרה ברוך ובהתמוגגות, והם
התנשקו. "אשמח להיות לך לאישה, וזה ממלא אותי באושר, אך אני
עדיין תוהה מה שמך," היא אמרה כעבור זמן. "גם אני אינני יודע
את שמך," הוא אמר. "קוראים לי צילי," היא אמרה. "ולי קוראים
גילי," הוא אמר. "צילי וגילי," היא צחקה, "הרי זה מושלם,"
"מושלם כמוך, אהובתי," הוא אמר ונישק אותה ברוך.