היית ילדה רעה מאוד
נתת לי לרדוף אחרייך, שיחקת את הקשה להשגה
אמרת כשהוא ישיג אותי הוא יעריך יותר

ישבתי בספה, שולחן מבולגן, הרבה ניירות
קירות סדוקים, מנורת לילה וחשוך, טלוויזיה מרצדת קליפים
שחררתי את תוף האקדח והכנסתי שישה קליעים
הכנסתי את התוף

ילדים כאלה היו משחקים באקדח כגון זה בפורים, עם קפצ'ונים
האקדח היה צעצוע ונראה כמו צעצוע, אבל זה אמתי,
ויש לו משקל ואחיזה של מתכת ביד

באתי אלייך לפרוע את החוב, את תוציאי חמישה קליעים
באתי לשחק רולטה רוסית, עם המוח שלי ושלך
מי יקבור את מי, אני לא יודע
אני אבכה עלייך, או את עליי

רחובות רדופים מים, גשמים ורוחות,
ועלטת שעות קטנות של לילה מרצדות ביינות לפנסים גבוהים מאוד
עלטת הלילה האכזר בג'ונגל הירושלמי,
בו השועלים יוצאים לצוד
אנחנו נשב עם תחבושת עבה סביב הראש,
שהמוח לא ישפריץ
קליע אחד לתוך התוף, כל אחד יסובב לעצמו
וירה
פעם אני, פעם את.

אברכים ברכוני מ-כל עבר על שום מה
ילדים שיחקו תופסת מרצפות בחצר האחורית,
רק על המרצפות הכהות
ילדה עם שכל של בהמה כיוונה אקדח לראשה וירתה
גללי חמורים התגלגלו בחורשות הקוצים,
שתן וצואה נקברו חיים

אני אמרתי את דומה לקוף, והחטפתי לך אגרוף
שפתייך ולחייך המדממות לעת ערב אחרי שקיעה ומשחקים בשכונות
ייבבת כמו נוטה ליפול
עזרתי לך ליפול
לא קמת
למחרת קברו אותך בחלקה ו'

שמתי אודם על שפתיי, את אוהבת אותי באיפור
עדרתי את כל הקברים והוצאתי את כל העצמות
היו גם עצמות חתולים
נפלת לתוך תהום ולא יכולת לקום
לא הצלחתי למשוך אותך החוצה
נפלת ונבלעת בתוך להבת האדמה הבוערת
לא יכולתי להתיך אותך החוצה

אברכים ברכוני, חטפתי אגרוף
נסעתי בשלולית הדם הבוערת
חיפשתי את נשמתך המכוערת
מצאתי רק שבבים של נשמתך שאבדה
קברתי אותם בחלקה
נשמתך התאספה איתה.