הארץ הזאת זרועה אבנים ומוקשים על היד שלי
אמרתי את כל מה שהיה לי לומר, וזה עדיין לא מספיק
מתגשמים חלומות ונגוזים מיד כמו טיפת מים בשמש
מה שבא היום, לא יבוא מחר,
ואתמול לא דומה להיום
פגשתי במקרה את שילה פרבר כשהיינו קטנים,
בדיוק כשצילמו אותה על המכונית
שמעתי את פרח קיר, לא שמעתי אותו מזמן,
וזה החזיר אותי לחורפים קשים,
כשהיו יותר שאלות מתשובות,
כשלא היה לאן ללכת
כמעט ויתרתי על הכתיבה, אבל אין לי משהו אחר לעשות
אני לא יכול להיות דמות רקע בעיניי עצמי
דווקא כשלא מתאמצים זה יוצא טוב
דווקא כשכבר לא אכפת
אין לי מה לאכול ואין לי אהבה, ואני מסתדר מצוין. |
