היא נמצאת בטבורו של העולם,
על צוק גבוה שמשקיף לכבשן תופת
אין גשר ואין אמצעי לטוס מעל הכבשן
היא שואלת איך זה יכול להיות
שהיא עשתה כל מה שצריך
ובכל זאת לא טוב
היא מתנחמת בחסדים קטנים
אני עומד על הר קפוא בסוף העולם,
הכול מסביבי שממת קרח
אין לי מגלשה להתגלש עליה למטה
אין לי אמצעי לרדת מההר שלם
אני מביט אל אופק רעב
שאוכל את האוויר שהוא עצמו מזין
ואין לי עיניים לראות מה קורה בעולמות אחרים
אני מתנחם בחסדים קטנים
בזמן שהשממה נפתחת אל הכבשן
דלתות נפתחות בין עולם אטי לעולם מהיר
פה לא קורה שום-דבר,
שם קורה יותר מדי
פה כולם נאנחים משעמום,
שם כולם נאנחים מחוסר זמן פנוי
ואני עומד ומשתומם,
איך הכול נכנס לעולם אחד. |
