הִגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁנּוֹת אֶת הַסִּגְנוֹן.

הַמֹּחַ שֶׁל הָאָדָם כְּיוֹם
אָטוּם מְכֻנֵּית אַל מַשְׁמָעוּתָם
הַחוֹדֶרֶת שֶׁל יצירי הפואטיקה
שֶׁחוֹזְרִים וְחוֹזְרִים; כֻּלָּם מְדַבְּרִים אִתּוֹ
עַל הָרִים, פְּרָחִים, וְכוֹכָבִים.

אֲבָל מוחו עִוֵּר שָׁכֵן עוֹלָמוֹ
לֹא מִסְתּוֹבֵב סָבִיב
אוֹתָם עלובי טָבַע,
אֶלָּא סָבִיב אוֹתָם
עלובי טֶכְנוֹלוֹגְיָה.

צָרִיךְ לִמְצֹא דָּרַך אַחֶרֶת
לְדוֹבֵב אֶת הַנְּשָׁמָה, לבהר
אוֹתָהּ בְּאֶמְצָעוּת הסממנים
המטאפוריים.

ש-ִימוּ סוֹף לֶהָרִים וְלָעֲמָקִים,
לַפְּרָחִים שֶׁצּוֹמְחִים וְאָז נוֹבְלִים, כֻּלָּם אֶת זֶה
כְּבָר יוֹדְעִים.
שימו סוף לַכּוֹכָבִים שֶׁמְּנַצְנְצִים, לְשַׁמֵּשׁ
וְלַיָּרֵחַ,
לַיָּם וְלַגַּלִּים הַסּוֹעֲרִים!

וּמִלְּבַד זֹאת, אֲנִי סָבוּר שֶׁיֵּשׁ לָשִׁים סוֹף גַּם
לָאָדָם.