כן, אתה גיבור גדול, אתה מנקה את פני השטח. אבל אני שמעתי
שמועות אחרות, על גשם בנובמבר, על חמסינים באוגוסט. טוב לך שמה
מתחת לאדמה, בטח קריר וצונן, ויש מעט לחות. אבל פה למעלה איפה
שדורכים עליך, יש אנשים שקוראים לעצמם בני-אדם, הולכים על
שניים וישנים בעמידה. הם מעמידים פנים שכלום לא קרה, אבל קרו
הרבה דברים, כמו מלחמה.
אתה מקמט את הנייר וזורק אותו הצידה, השיר יצא לא טוב, אבל אתה
מתאפס ומנסה מחדש. הם שרים שירים לו להם, ולא משנה שהם אומרים
שהם שלהם, הם לא שלהם, הם לא. הם רצים בגשם סוחף לתפוס את
התהילה הבאה, אבל הם כל-כך ריקים מבפנים, שאפשר למות. גם שכל
הרבה אין להם, לא ש-לי יש, אבל אני יודע מה מסוגלים הקלפים
שלי.
יש לי ים של זמן לקרוא לך מת, אבל אני מעדיף לחשוב שהבורא עשה
אתך משהו טוב. לא ריצה לפנות בוקר לתפוס את הרכבת הבאה, אלא
גשם על הנשמה וחמצן בריאות.
הם מדברים הרבה שזה יום גדול ואתה אפס, שלא ידע לקרוא את המפה.
אבל בסביבת המבוכים שלך - הסתדרת יפה מאוד. הם לא היו מצליחים.
לכן אני מצדיע לך פעם ועוד פעם, ויודע שהרגלים הם כמו טבע שני.
אנחנו משחקים בתופסת ומחבואים אחד עם השני, אבל האנשים האמתיים
- אותם לא תופסים, אותם לא מוצאים, והם מסתתרים מאחורי בריחים
נעולים.
יצא לי שיר חרוז, על הפעם ששרת את הבלוז. אבל כל אחד יודע
שחרוז לא מתחרז עם בלוז, אלא עם תפוז.
לכן שמור לי מקום לצדך, ברכבת שנוסעת לעולם הבא. ותנגן לי שיר
אהבה, כמו פעם, כשהיינו צעירים ובלענו את העולם.
אני אוהב אותך פואנטה יקרה, אבל את מיותרת מלכתחילה. |