ראובן כל הזמן אומר לה, אמרתי לך. זה לא עושה טוב לאף אחד, את
לא שמה לב, הוא שואל.
ניצה מסכימה איתו וממשיכה, מה שמוציא את ראובן מדעתו. את הרי
לא יכולה לשמוע את הטונציה. את קוראת דרך מערכת הסינונים שלך
ועונה בהתאם. זה מתכון ידוע לצרות ולכאבי לב. לא הספיקו לך כל
הכוויות עד עכשיו, הוא ממשיך לשאול. ניצה שותקת. אמנם
טכנולוגיה מיושנת, אבל בעניינים האלה הרבה יותר יעילה ואת
יודעת את זה, הוא ממשיך. את שומעת באוזניים גם את השתיקות, את
האנחות. את יכולה לומר אם היא ממש ממש איתך או שהיא עסוקה גם
בדברים אחרים. ניצה נאנחת.
ואני בכלל לא מזכיר לך שלפני כל הטכנולוגיה הנהדרת הזו, במקום
לכתוב או לצלצל, יכולת פשוט להסתכל בעיניים ולדעת הכל. רק
עיניים. בלי מילים.