נורית היא ציירת אבשלום הוא פסיכולוג הם נשואים 15 שנה

באותו בוקר התעוררה נורית מוקדם בחוץ עדיין היתה חשכה, היא
עשתה לעצמה כוס קפה.
המטבח היה מסודר למשעי ורק מעט דברים נשארו בכיור.
היא הסתכלה בראי, מנתה את שינויי השנים והעבירה יד רועדת על
לחייה.
אבשלום עדיין ישן, במיטה הזוגית נראתה דמותו מעוררת שלוה.
עינייו העצומות נפקחו לפתע, "בוקר טוב" הוא אמר לנורית, עודנו
יוצא מקוריי השינה. "תכיני לי קפה שחור חזק" ביקש ממנה, בעודו
קם מהמיטה.
חדר השינה היה עמוס בציורים של נורית ובהרבה חפצים שאספה במשך
השנים.
כל פעם שהיתה רואה, מסכה, בובה, בקבוקים, היתה אוגרת אותם כדי
לצייר טבע דומם.
עיסוקו של אבשלום לא הפריע לה ליצור, בשעות שהיה מקבל פציינטים
היתה מסתגרת בחדר הסטודיו, שמה מוסיקה טובה שאהבה על הטייפ,
כמו למשל בילי הולידיי ועוד דיסקים מתרכזת במלאכת הציור ובבית
שררה שלוה נעימה.
כשהיה צריך לבוא פציינט אבשלום היה מתכונן ויושב על התיק של
הפציינט טרם בואו. ואז שותה מהר קפה חזק ומחכה לדפיקה בדלת.
כשהיה מגיע תור המטופל היתה נורית פוסעת בעדינות למטבח ואח"כ
בהמשך השיחה, היתה עושה לעצמה עוד כוס קפה ונכנסת לסטודיו שלה
ושם ביינות לבדים המותחלים היתה מתחילה ציור חדש.

אך באותו בוקר הרגישה משהו שונה עייפות איומה אחזה אותה והיא
הביטה ביאוש בחלון חדר השינה בעוד אבשלום קם והולך למקלחת.
משהו מוזר הסתובב בראשה כל הבקבוקי האיפור האלו במקלחת, עת
אבשלום מתכונן ליום החדש, נראו לה כמו איזה הפגנה, האודם,
המסקרה, עפרונות העיניים הכל הסתובב בראש שלה ואז נחפזה
לסטודיו, שמחה שהשאירה את כל החומרים מוכנים לציור.
שמה קנוואס על חצובת הציור והחלה לצייר את תפאורת האמבטיה
בצבעי שמן, עם משיכות מכחול מבוהלות.
אבשלום יצא מהמקלחת. "נורית" אמר "היום חג שבועות, אולי נצא
לטייל?".