היא הייתה הרבה יותר מזה, אבל זה לא הספיק
הוא הכין לה ספגטי, והוא היה משדר שהוא עושה את זה מאהבה,
אבל היא לא אהבה כשהוא מכין לה ספגטי, ולא אהבה לאכול את
הספגטי שלו,
כי תמיד כשהוא היה מכין אותו הוא היה נראה סובל,
מקלל ומתלונן על כל מיני פאקים, כמו בצל שנפל או קערה שהחליקה

הוא ממש היה מכין את הספגטי מתוך עצבים,
וזה לא היה נראה בכלל שהוא מכין אותו מתוך אהבה,
אלא כי הוא מוכרח
לכן היא לא אהבה כשהוא מכין לה ספגטי

היא הייתה שומעת את זעקות השבר ואת קללות העצבים בזמן שהוא
הכין,
וזה הוריד לה את כל החשק לאכול את הספגטי הזה
כאילו הספגטי נוצר בתנאי מלחמה
לא מאהבה בכלל, לא בלב שלם,
אלא בסבל של הטבח שהכין אותו

לכן הוא ממש לא היה מבין למה היא לא רוצה שהוא יכין לה ספגטי
הייתה אומרת "אתה יכול להכין לעצמך, אני לא אוכל,"
והוא היה חושב שהיא כפוית טובה, או סנובית, או חושבת שהוא לא
מבשל טעים
אבל קשה לאכול משהו שלא נוצר מאהבה,
כי אם היא הייתה אוכלת בכל זאת -
היא הייתה מקיאה.