כשחזר יאנק  הביתה וסיפר לצילה שפוטר, מיהרה האישה להתעשת.
"אסור שהחברים ידעו" היא התריעה בבעלה, "צריך להתנהג רגיל".
יאנק שהיה רגיל לציית לפקודותיה לא הבין מה נדרש ממנו כדי
שיתנהג רגיל. או אז הסבירה לו צילה שהדרך להסתיר דברים היא
להתנהג כאילו ואין לך סודות. כך נולד הרעיון להזמין את החברים
לערב שקופיות שייערך בסלון ביתם של יאנק וצילה בשישי הקרוב
בתשע בערב.
הניסיון הקודם להציג את אותן שקופיות נרשם ככישלון צורב, דבר
נדיר מבחינתה של צילה. אחרי שהריצה את יאנק ברחבי העיר עם
רשימת קניות ארוכה כמגילת העצמאות, אחרי שווידאה שיאנק פרס את
המפה בלי הקמטים על השולחן, אחרי שפיקחה שיאנק הניח את הסכו"ם
בסדר הנכון סביב כל צלחת, אחרי שבחנה שאין כתמים בכוסות
הזכוכית שיאנק ניגב ואחרי שהניחה בעצמה במרכז השולחן את ואזת
הזכוכית העבה כחותמת טיב לסידור השולחן, באה אותה אזעקה ארורה
ושלחה את כולם לשבת במקלטים שבועות ארוכים.
"אני בטוחה שהחבר'ה מחכים לראות את השקופיות מהחתונה של אלכס"
אמרה צילה במתיקות ארסית ויאנק לא העז לסתור את דבריה למרות
שאפילו הוא, אבי החתן, לא גילה שום עניין במזכרת המצולמת. אולי
היה זה הזמן שחלף מאז שנערכה, אולי המלחמה שבאה מעט לאחריה
ואולי זכר הצרחות שספג מצילה אחרי שנפרדו לשלום מהורי הכלה
בתום החתונה. מה הרגיז אותה כבר אינו זוכר אבל את הצלצולים
באוזניים שגרמה לו, הוא זוכר היטב.
בשעת השין הבית עמד דום מחכה לאורחים. בתשע וחמישה נשמע הצלצול
הראשון בדלת. "ותזכור, אף מילה על הפיטורין שלך" עוד הספיקה
צילה ללחוש ליאנק רגע לפני שפתח את הדלת לרווחה.
בפתח עמדו מחייכים מאוזן לאוזן אופירה ונתן. היא עטופה בפרוות
חיקוי מינק מדיפה ניחוחות נפטלין והוא בחולצה לבנה ארוכת
שרוולים. כל הדרך באוטו רבו. בתחילה הוא התלונן על סירחון
הפרווה ומי בכלל בארץ הזו הולך עם פרווה (תשובתה "בלי פרווה
איך ידעו שמכרנו מגרשים בבבלי" לא הניחה את דעתו) ובתגובה היא
אמרה שעם השרוולים המקופלים הוא נראה כמו קיבוצניק בדרך לרפת.
היא הסיטה מבטה ממנו והתרכזה בחלון והוא ידע שנעלבה ממנו.
בניסיון לפייסה הושיט לעברה את יד ימין בעודו אוחז בהגה בידו
השמאלית. היא התירה הקיפול וסגרה הכפתור שבקצה השרוול והוא
החליף ידיים והושיט לעברה את ידו השמאלית. הפעם נאלצה להתקרב
אליו מעט ומשכה את ידו לעברה. עקב כך הוא סטה במעט ממסלולו
ומבלי שהתכוון פגע ברוכב האופניים שנסע בצד הדרך. הרוכב, מבוגר
ממושקף, הועף לכיוון המדרכה. נתן נבהל, לחץ על דוושת הגז ומיהר
להסתלק.
כשפנו מהרחוב באפשרות הראשונה, אופירה הביטה לעברו ושאלה בקול
רועד "אתה חושב שהוא מת?". נתן לא ענה. הוא עצר את הרכב והדליק
סיגריה. אופירה לא נתנה דעתה לעובדה שבתא הכפפות מחזיק בעלה
חפיסת סיגריות אחרי שחודשים שלמים נשבע לה שהפסיק לעשן. היא
התחילה לבכות בשקט. "למה בכלל היינו צריכים את היציאה הזאת?"
יבבה, "הרי אני בכלל לא סובלת אותה" כיוונה לצילה " ועכשיו מי
יודע מה יקרה לנו". נתן התקרב לאופירה, חיבק אותה ואיפר על גב
הפרווה. "די, די ברווזונת" הוא העלה מהאוב כינוי מהתקופה שחיזר
אחריה. היא נרגעה והוא מיהר לנתק מגע.
"חשוב שנלך אליהם" הסביר נתן "אם עכשיו לא נבוא הם יתחילו
לשאול שאלות וחוץ מזה אף פעם לא מזיק שיש לך מישהו בעירייה".
הוא קיווה שיאנק יצליח לסדר לו איזו הנחה משמעותית במיסים
שתדרוש העירייה בעקבות מכירת המגרשים. "בואי," אמר נתן "תנגבי
את הדמעות ונמשיך אליהם כאילו כלום לא קרה".
נתן אפשר לאופירה להיכנס ראשונה והיא נעמדה כטווס במרכז הסלון.
לאחר שקיבלה את המחמאות המתבקשות מצילה עד כמה הפרווה הולמת
אותה, השילה אופירה בתנועה מלכותית את המעטה השעיר מעליה ומסרה
אותה לצילה. ריח הנפטלין הכבד גרם לצילה בחילה קלה והיא מיהרה
למסור את הנבלה לבעלה כדי שיתלה אותה. בדרך לקולב ליטף יאנק את
הבגד הרך ודימה לראות עמוד עשן דקיק עולה ממנו. הוא קירב את
פניו לפרווה ונדהם לראות נשם כמה נקודות אש זעירות. מבועת כולו
הוא מיהר לכבותן בידו. "רק שריפה בבית אני צריך עכשיו. כאילו
שלא חסרות לי צרות" מלמל לעצמו.
בדיוק כששב יאנק לסלון נשמע קולו הצורמני של פעמון הדלת. "אלף
פעם אמרתי ליאנק להחליף את הפעמון אבל הוא הרי עסוק בעירייה"
אמרה צילה בחיוך מתנצל לאורחיה.
יאנק מיהר לפתוח את הדלת. דוביק וגולדי (תחפושת אמריקאית
לגולדה) עמדו שם מחובקים, ידו על כתפה וידה על מותנו. "סליחה
שאחרנו" התנצל דוביק וגולדי מיהרה להשלים "פשוט ראינו רוכב
אופניים שנמרח על הכביש ודוביק היה הרופא היחיד בסביבה...".
היא רצתה להמשיך ולתאר איך היא רצה לטלפון הציבורי להזעיק
משטרה ואיך הניידת והאמבולנס הגיעו ממש ביחד, אבל אז בדיוק
אופירה נחנקה והתחילה להשתעל. נתן היכה קלות על גבה והציע לה
כוס מים אך היא דחתה אותו ומזגה לעצמה כוס יין ולגמה אותה
בהינף אחד. איש לא אמר מילה כדי לא להסגיר את העובדה שבעיית
השתייה של אופירה ידועה לכולם. דוביק נזכר איך פעם חשב לדבר
איתה מתוקף היותו רופא וחבר על הנזק שהיא גורמת לעצמה, אבל
בעצה אחת עם גולדי הוחלט שעדיף לא להתערב. הרי יש להם מספיק
צרות משל עצמם.
כל הדרך דוביק וגולדי רבו, המשך ישיר לריב מהבית שהיה המשכו של
ריב מיום קודם. בדיוק כשדוביק עמד להגיד לה שנמאס לו, ודי הגיע
הזמן לפרק, ראו את הזקן שוכב מרוסק בצד הדרך. כששב דוביק לרכב
הריב המשיך בדיוק מהנקודה שהופסק. במעלית דוביק לקח נשימה
עמוקה ואמר את זה. גולדי לכסנה מבטה לעברו ובטון ציני אמרה:
"בסדר גמור, ובטח כשנתן ידרוש שנחזיר מיד את כל הכסף שהלווה
לנו לשיפוץ הבית, יהיה לך מאיפה לתת לו". דוביק בלע את רוקו
ואמר לגולדי רגע לפני שלחץ על פעמון הדלת: "אף מילה עלינו".
בזמן ששלושת הזוגות ישבו סביב השולחן ל"ארוחת ערב קלה" כפי
שצילה כינתה את הרי המזון  שהכינה, דווקא היו מי שחיכו להקרנת
השקופיות. נתן וגולדי ידעו שבחסות החשיכה שתשרור בסלון, הם
יוכלו להחזיק בסתר אצבעות.